11.30 בלילה. דפיקה עדינה על הדלת, הצצה קטנה בעינית וסיבוב מפתח. 

"ממש סליחה על האיחור. היה לי מקרה דחוף של יולדת במחלקה." 

"הכול בסדר, מובן לגמרי. זה לא שיש לי משהו יתר טוב לעשות," ואני גם מקבל תשלום לפי שעה. 

"איך היה היום עם מוסי? הוא ראה הרבה טלוויזיה?"

"דווקא לא." חצי אמת. הרי אין באמת הבדל בין טלוויזיה לבין מחשב, והילד מכור לתכנים ביוטיוב. 

"הוא קורא הרבה, אנחנו משחקים משחקי קופסא. נהנים בסך הכול עם כל הקורונה הזאת."

"אני מקווה שהוא לא יתרגל, הא? בסוף הוא יצטרך לחזור לבית הספר. אבל כל עוד הוא לא מבואס על כל הקטע של לא לצאת החוצה, זה בסדר גמור מבחינתי. אני מקווה שאתה שומר על כללי היגיינה מחמירים. הבריאות שלנו עכשיו תלויה באיך שאנחנו מתנהגים זה עם זה." 

"בטח, אני כמעט לא יוצא מהבית. קופץ לפעמים לרוץ וזהו, מדבר עם חברים ועבודה בזום." אם זה היה תלוי בי הייתי מזמן יוצא עם החבר'ה לשביל ישראל. אבל יובל, הבונקר הזה, החליט שההנחיות של משרד הבריאות קדושות, ושזאת לא העת למסיבה. לטייל לבד אני לא אוהב, וגם כל הבייביסיטר על מוסי זה כסף טוב. 

" לילה טוב! נתראה מחר, הא?"

"רגע, אולי תישאר ותאכל איתי ארוחת ערב? קצת קשה לאכול לבד בבית ריק, והכנתי אחלה לזניה."

בבית לא היה לי מה לעשות, ואני מילא נרדם רק ב2.00 בלילה. 

"בטח, אין בעיה."

"יש! איזה כיף! אז אני מחממת לך."

"לא, הכול טוב… אני לא אוכל בשעות האלה, תודה!"

"בטוח? אתה לא רעב? זו אחלה לזניה! נחמד לנשנש את זה."

"האמת שאני בקטע של דיאטה חדשה. אני כבר תקופה לא אוכל דברים עם קמח, ועכשיו גם קראתי במוסף "הארץ" על דיאטה של צום חלקי. אוכלים בבוקר מ-8.00 עד 16.00 ואז מ-16.00 מפסיקים לאכול. נשמע שזה עובד פגז, אז החלטתי לתת לזה צ'אנס."

"אני לא אמא שלך, אבל כרופאה אני אומרת לך שאני לא סומכת על כל דיאטות ההרעבה האלה. מה שאני יכולה להגיד לך זה שלזלול לזניה ב-23.30  זו לא התזונה הכי בריאה. פשוט היה לי יום מטורף ולא הספקתי להכניס כלום לפה. אני גוועת ברעב."

"הכול טוב, את לא צריכה להתנצל. שכל אחד יעשה מה שטוב לו, הא? אני אשתה איזה כוס סודה ואארח לך לחברה."

"תודה, אתה חמוד אמיתי." 

איזה כיף זה להיקרא "חמוד אמיתי." זה זמן טוב לציין שגברת אהרונסון נראית לא רע בכלל יחסית לגילה. יש לה שיער בלונדיני מתולתל, עיניים ירוקות וגדולות וגוף שופע אבל לא יותר מידי. היא הריחה מבושם טוב כזה, ונראתה "מתוקתקת" גם אחרי משמרת של מי יודע כמה שעות. היא גם חכמה, אבל לא חננה. יש לה מזג מפולפל, והיא עונה תשובות לעניין. אני לא יודע אם הבעיה היא בי, שלא שכבתי עם אף אחד כבר יותר מחצי שנה, אבל בכל אישה רווקה אני רואה בת זוג פוטנציאלית. אולי אני לא הוזה וזה טנגו לשניים? איכשהו מרגיש לי שנשים תמיד שומרות על פלירטוט עדין כזה עם הגבר כדי להיות עם ולהרגיש בלי. אחרי שאתה מביע בפניהן אהבה, הן מורידות לך כזאת כאפה מטפורית, שאתה לא מבין מאיפה זה בא לך. 

המיקרו השמיע קול פעמון לסיום החימום, והרמתי את העיניים מכוס הסודה. כוסעמק, הלזניה הזאת מריחה טוב לאללה, אבל הבטחתי לעצמי שעד הקיץ אני נכנס לגזרה חדשה – ישנה. אם דיאטת חצי הצום הזאת לא מראה תוצאות תוך חודש, אני הולך למערכת של מוסף "הארץ" ושובר להם שם את כל הכיורים. 

"אתה בטוח שאתה לא רוצה ביס? זה באמת מעולה."

"לא, תודה." אמרתי והרגשתי שמשהו קטן מת לי בלב. מתישהו אני אעשה חושבים על ההחלטה המופקרת להפסיק לאכול פחמימות באמצע הלילה, אבל היום אני אעמוד איתן בכללים החדשים.

"וואו, אני מה זה מצטערת, אני מרגישה שאני עושה לך בכוונה. זה הכי לא בכוונה, אני שואלת, כי לא נעים לי לראות אותך צם כשאני בולסת לך מול הפרצוף."

" הכול טוב! זה הבית שלך, תרגישי הכי בנוח, ולי זה לא מזיז. אני בכלל לא אוהב לזניה."

שתקנו. היא נגסה בעדינות בלזניה בחיוך מבויש ויפה. בגדי העבודה היו צמודים לה לגוף והבליטו את כל הקימורים הנכונים. קצת בהיתי בגזרה המהודקת שלה וסובבתי את האצבע סביב הכוס, משתדל שהיא לא תבחין שאני בוהה בה. 

"ספרי קצת, איך הולך בבית החולים עם כל הקורונה?"

"תשמע, זה טירוף מערכות. אני בכלל בחדרי הלידה כל היום, אבל ההדים מגיעים גם אלינו. אין די ציוד, אין מסכות, אנשים בטירוף ובאותה נשימה נשים ממשיכות ללדת, אתה מבין? הסטאז'רים המסכנים האלה, עד עכשיו נמצאים שם בתורנות. אני מקווה שאף אחד לא יתלה את עצמו עד סוף העסק הזה. אני עכשיו חוזרת הביתה, אבל יש שם כמה סטאז'רים שעושים עכשיו משמרת לילה שלישית ברציפות."

"נשמע באמת קשוח."

"עזוב אותי, קורונה שמורונה. די, כמה אפשר לשמוע את המילה הזאת 'קורונה?' לא מעניין. איך הולך לך עם מוסי? איך זה לכם?"

"תשמעי, אני שרוף על הבן שלך, כן? הוא אינטליגנט ומצחיק ובאמת כיף לנו. מקווה שהוא אוהב אותי גם."

"אל תדאג, הוא מת עליך. הוא אומר עלייך בדיוק אותם הדברים."

"כיף לשמוע! באמת שזה מעביר לי את הזמן בסבבה. חברים שלי נרקבים בבית, לא יודעים מה לעשות, ולי הימים עוברים בטיל."

"הוא אמר לי שאתה גם מצליח לעניין אותו. מספר לו סיפורים מעניינים."

הסודה כמעט נתקעה לי בגרון. הלב שלי החסיר פעימה ונהייתי כולי לבן. חשבתי שאני עומד למות. אם היא תדע על חצי מהשטויות שפלטתי ליד הילד, היא לא רק תעיף אותי על טיל, אלא גם תפתח נגדי תיק פלילי במשטרה. אשכרה ראיתי את החיים עוברים לי מול העיניים.

"הוא אף פעם לא באמת מספר לי את הסיפורים בעצמו, אבל הוא אמר שאתה מספר טוב ושיש לך כישרון לזה. אמר שאתה נותן גם מעשיות מעניינות שקשורות לתנ"ך ועוד כל מיני דברים."

"כן… את יודעת, לא בקטע דתי, בקטע דרשני, מפולפל כזה."

"אל תדאג, לא חשבתי שאתה איזה חבדנ"יק ששוטף לו ת'ראש. סתם תהיתי אם בא לך לספר גם לי איזה סיפור, כדי שתהיה לי טעימה מחיי היום יום של מוסי."

"סיפור… אהה, לא. את יודעת, אני גם לא בדיוק מספר סיפורים, כן? אני מספר סתם דברים ששמעתי, דברים שעברו עליי. לפעמים אני עושה לו את זה קצת דרמטי, זה הכול."

"נו, אל תצטנע, אני מתה גם כן לשמוע משהו. "

"זה כמו סטנדאפיסט שנמצא בארוחת ערב ואומרים לו 'תצחיק אותי'. הוא מובך, הוא לא יוכל עכשיו להתחיל לספר בדיחות." 

"די, זה לא אותו הדבר. עכשיו רק שנינו פה והאווירה בטוחה. כל היום אני שקועה במטופלות ובלידות ובהיסטריה, זו ממש מצווה מצדך לבדר רופאה בזמן הזה. אל תתאמץ יותר מדי, תן לי איזה משהו קצר."

הסדרתי לאט לאט את נשימתי. המזל שלי הוא שהגוונים הרגילים של עור הפנים נדים אצלי מלבן ללבן כהה, אז היא לא הבחינה בדום הלב הקטן שחוויתי. היא נראתה עייפה. עיגולים שחורים עיטרו את עיניה ובכל זאת הייתה בה איזו אנרגיה ילדותית. רציתי להביא לה איזה משהו קליל וגם קצת מצחיק, אבל לפני שהספקתי להקדיש לנושא דקת חשיבה, יצא לי בטבעיות מהפה הסיפור על גברת הבית.

"כל בוקר גברת הבית עמדה עירומה מול הבריכה הגדולה ששימשה לה אמבט ענקי. היא אהבה לבחון לפרטי פרטים את גופה הגדול שהשתקף במים. קפלים על גבי קפלים נשפכו מבטנה הגדולה והרכינו ראשם למראה זוג שדיה האדירים. בכל יום הגברת בחנה מחדש את החתכים העמוקים שהשאיר בעלה על גופה הגדול. 

לא תמיד היא הייתה גברת ולא תמיד היא הייתה גדולת מימדים. 'הנערה היפה בקהיר,' כך נקראה בצעירותה בידי עשרות מחזריה. כולם רצו לשאת אותה לאישה. היא הייתה ממשפחת סוחרים ממוצעת. אביה סחר בבשמים שהגיעו מהמזרח הרחוק. בילדותה הייתה מסתובבת חצי עירומה בין כַּדֵּי הבשמים של אביה, מושחת את עצמה בריחות מרהיבים, שהיו שייכים רק לבנות אצולה. למרות שהייתה חצופה ושובבה עד מאוד, אביה מעולם לא הרים עליה יד. אמה הדואגת דרשה שיוריד לה סטירה מצלצלת אחרי שהבת הסוררת שברה בטעות שלושה כדי בשמים יקרים. האב הסתכל על בתו הפוחדת במבט אוהב ונשק לשתי לחייה הרכות. 'רק אדם אכזר יכאיב בכוונה למי שהוא אוהב,' אמר. ילדת הבשמים נהנתה מתשומת הלב הרבה שהבנים הרעיפו עליה. מדי יום הייתה מקבלת מתנות חדשות ויפות, כל אחת מיוחדת ושונה מקודמתה. היא אהבה להיות בלתי מושגת. היא לא רצתה להעניק את עצמה בקלות לכל גבר. הנערה הצעירה פחדה שברגע שתתמסר לגבר אחד, הקסם שלה ייעלם. כשהייתה בת שבע עשרה החליטו הוריה שהגיע הזמן שתינשא. למרות שהייתה בת למשפחת סוחרים ממוצעת, הוריה מצאו לה חתן אמיד ואציל, אחד מסריסיו הבכירים ביותר של המלך. הוא הציע עבורה הצעה נדיבה, שסוחרים ממשפחה ממוצעת לא יכלו לסרב לה. כשהייתה קטנה חלמה נערת הבשמים להיות מלכה. היא דמיינה את עצמה לבושה בגדים יקרים ועונדת תכשיטים מזהב. כשהייתה בת עשר, סיפרה לה מכשפה שקראה במזלות השמיים, שהיא תפגוש בנסיך מצרים ותינשא לו. אומנם הסריס לא היה מועמד למלכות, אבל חתונה עם אחד האנשים הקרובים ביותר למלך הייתה עבורה התקדמות.
האלימות לא הגיעה בבת אחת. בלילה הראשון שלהם הוא בקושי נגע בה. הוא ביקש שתעמוד עירומה על ארבע ושלא תעז להגניב לעברו אפילו מבט. הוא נגע בעצמו דקות אחדות ואז נכנס לגופה ללא התראה מוקדמת. בבת אחת, חודר, כוחני, אלים. תוך דקה הוא גמר. שבוע לאחר שאיבדה לו את בתוליה, הוא החל לממש את תשוקותיו האלימות. הוא נהג לקשור אותה לקצה מיטתם המשותפת ולהצליף בבשרה החשוף בשוט דוקרני. היא הייתה מייבבת. כל דרי הבית ידעו שהאדון מכה את גברתו באלימות רצחנית, אך אף אחד לא העז להתקומם. האדון נהג להכות נמרצות גם אותם, והיא לפחות קיבלה יחס של גבירה אצילית. שעות היום עברו עליה במהירות מסחררת. היא הייתה נוקשת באצבעותיה בחרדה על שולחן המטבח, מבוהלת לקראת בוא הלילה. בשלב מסוים לא הפריעה לה האלימות של אדונה. לא היה לה אכפת ממגעו האלים, היא רק רצתה שיאהב אותה, שייגע בה גם בצורה בלתי אלימה. בלילות היא חלמה שאדונה האציל מניח יד רכה ומלטפת על לחייה הגדולות ולוחש לה מילות אהבה. מספר פעמים הוא נכנס לתוכה מהמקום בו לא נהוג להיכנס לגוף של אישה. זה כאב לה בתחילה, אך היא הייתה שמחה שהוא סוף סוף נגע בה בדרך שיכולה להתפרש כנעימה וכאוהבת. אחרי שראה שהוא מסב לה עונג, הפסיק זאת וחזר לשוט הדוקר או לסכין הקצבים. האוכל היה נחמתה היחידה. טבחיו של אדונה היו מהטבחים הטובים ביותר בקהיר, והם הכינו לה שלל מטעמים בבוקר ובערב. כמו ילדה קטנה היא הייתה מתגנבת אל אזור המטבח, מרימה את מכסי הסירים הריחניים ומסניפה את תוכם לאפה. פיה היה מזיל ריר משמחה בזמן ההמתנה לארוחת הצהריים. טבחי אדונה אהבו אותה מאוד והיו נוהגים להבריח לה מיני מטעמים גם בשעות שבהן לא נהגו לאכול. מהר מאוד היא תפחה והפכה לעבת מימדים. לבעלה לא היה אכפת ממראיה. להיפך, הייתה למולו ליטרת בשר עודפת, שהוא יכל להכאיב לה. גם המבטים שנעצו בה ברחוב השתנו. לא עוד מבטי השתאות מגוף יפה וצעיר, אלא השפלת מבט, יראת כבוד מפני בת אצולה גדולה ומכובדת.
היא אהבה את גופה החדש. היא הייתה אוחזת חזק בקפלים של בטנה מול דמותה המשתקפת במראה שבאמבט הגדול. היא אחזה חזק בגופה ונגעה  בעצמה כמו שבעלה מעולם לא נגע בה. הכוכבים התאכזרו אליה, חשבה. הבטיחו לה מפגש עם נסיך ולבסוף סידרו לה אדון עריץ ואכזר. כבר תקופה לא הייתה שייכת לעצמה אלא לו, בשר המשועבד לתשוקותיו הרצחניות. כשנראתה מרחוק, היו העוברים והשבים מתלחשים ביניהם: 'הנה היא, אשת פוטיפר.' כמה היא שנאה להיקרא 'אשת פוטיפר'. היא הייתה נפש חיה, אדם, לא רכוש של גבר אציל. היא חלמה שייכתב על קברה: 'כאן קבורה אישה יפה ואוהבת, עם מחשבות ושאיפות וחלומות, אישה שהכוכבים הבטיחו לה שתינשא לנסיך מצרים, אישה שהייתה שייכת לעצמה ולא לאף אחד אחר.' 

יום יבוא והיא תפגוש בנסיך מצרים. הכוכבים ילעגו לה שנית והוא יסרב. יום יבוא והיא תלך בדרך כל בשר. על קברה המכובד לא תיכתבנה מגילות על תולדות חייה. הקוברים יסתפקו בשתי מילים אלמונית: 'אשת פוטיפר'.

ד"ר אהרונסון שתקה. גם אני שתקתי. אולי שוב טעיתי בבחירת הסיפור הראשון שאני מספר למעסיקה שלי כבייביסיטר של הילד שלה. עיניה בהו בחלל הריק, והיא התהלכה לצד האי שבמרכז המטבח. 

"ברור לך שזה לא מסוג הסיפורים שאני מספר למוסי, כן? לא יודע למה חשבתי שזה יתאים עכשיו."

היא ענתה לי רק אחרי כמה רגעים.

"באמת, זה כואב הסיפור הזה שלך. חשבתי שתשלוף משהו יותר מבדר לעת קורונה."

"יש לי גם הרבה סיפורים מבדרים. למוסי אני מספר בעיקר את הסיפורים המבדרים." הלקיתי את עצמי שוב על השטויות שפלטתי למוסי. בעת כזאת חשוב לצחוק הרבה ולא לשקוע במחשבות עצובות.

"שלא תחשוב, אהבתי את הסיפור, כן? פשוט, הוא קצת הפתיע אותי. זה היה אמיץ." 

נשמתי נשימה עמוקה ועמדתי להסתובב ולצאת. יש סיכוי שהעבודה שלי ניצלה בשנייה האחרונה, אבל אני באמת חייב לשלוט יותר על מה שיוצא לי מהפה. 

"אני ומיכה כמעט התגרשנו, אתה יודע?"

"מה?"

"אני ומיכה, האבא זכרונו לברכה של מוסי. היינו כבר על סף גירושין. הלכנו לטיפול זוגי והכול, והייתי בטוחה שאני עוזבת אותו וחותכת. משום מקום הגיעה המחלה, הפסקנו את כל תהליך הגירושין, ואז הוא פשוט מת. זה לא שחלילה הוא הרים עליי יד או משהו כזה, ממש לא. מיכה היה אדם עדין נפש. זה פשוט… אני לא יודעת. תמיד הוא היה עבורי אי של יציבות בחיים האלה, והכול היה לי יציב מידי. בית, עבודה, בעל. רציתי לסעור טיפה, אתה מבין? מיכה היה הרבה דברים, אבל הוא לא היה סוער. לא יודעת למה העליתי את זה עכשיו. סליחה."

"לא, זה בסדר, אני שמח ששיתפת." יצאו לי המילים מהר מהפה. מובן ששיקרתי לה. לא הייתי מוכן לרמת פתיחות שכזאת. בכל זאת, אנחנו לא כל כך מכירים.

"ברור לך שזה סוד, כן? רק אמא שלי יודעת מכל העניין."

"ברור."

שוב שתקנו. שני דברים עלו לי לראש: אחד – שנשים פשוט לא הוגנות. הן רוצות את הכול בעצם: גבר שיהיה נחמד אליהן וחומל ועדין ויציב, אבל גם סוער ואנרגטי ומרגש. זה ממש לא הוגן לדרוש מאיתנו כל כך הרבה דברים. ליבי היה עם מיכה המסכן. מה לעשות? גם הוא היה רק בן אדם. מצד שני, אין לי מושג מה גברים דורשים במערכת יחסים, ואולי זה בכלל לגיטימי לדרוש את הכול. הדבר השני שעלה לי לראש הוא שאסור שמוסי יידע על זה בחיים. זה ישבור לו את הלב. בעצם עוד דבר עלה לי לראש: שד"ר אהרונסון נראית כל כך טוב מאחורי האי במטבח, עם החיוך העדין הזה שלה, עם העיניים הגדולות ועם המבט המשתאה. היא הסתכלה עליי ואני עליה, ולרגע דמיינתי שאני הולך לנשק אותה חזק על השפתיים ולעשות איתה אהבה מתוקה על כיור המטבח. אבל הדבר חלף במוחי רק לרגע. למרות שזה מתאים לפוזה שלי לשכב עם אלמנות יפות בגיל המעבר, מעולם לא יהיה לי האומץ לכך. אז רק חייכתי בנימוס, פתחתי את הדלת, יצאתי החוצה ומלמלתי מבלי להישיר מבט: "לילה טוב."

גל שושני תלמידת כיתה ז'

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

רוצים להשאר מעודכנים?

זה חינם לחלוטין - ואני מבטיח לא לחפור יותר מידי (: