על שיחת טלפון ובני גנץ
חלק 1 נצמדתי לשפופרת הטלפון, הייתי דרוך ומעט מבוהל. "אני לא רוצה שתגיע יותר" נורו המילים מפיה של ד"ר אהרונסון. שתיקה. אני מודה שהערכתי שכך תתנהל השיחה ובכל זאת נתקפתי בחילה אחרי שהמילים יצאו לאוויר העולם. "אני מבין" אמרתי בשקט והשיחה התנתקה. חודש לתוך הבידוד החברתי, קצת לפני ערב פסח ד"ר אהרונסון תפסה את מוסי […]
12 – סוף דבר
הסתכלתי על השעון הדיגיטלי הגדול שתלוי מעל לשולחן העבודה שלי שבחדר. 01.45 לפנות בוקר. אחרי שכל סיפור הקורונה ייגמר, אני חייב לבדוק מה נסגר עם השעון הביולוגי שלי. סדר היום התהפך לי לגמרי. אני קם ב-10.00-, נרדם שוב ב-12.00, ער כמה שעות, נרדם לשעה קלה בערב ואז כל הלילה אני לא ישן. עשיתי כמה מתיחות […]
11 – עַמִּי
אחת הדרכים היעילות ביותר להפיג את השעמום בבידוד הייתה צפייה מתמשכת בקלאסיקות קולנועיות. ההורים של מוסי לא היו חזקים כל כך בחינוך קולנועי, והחלטתי שזו הזדמנות מצוינת להעביר לו חינוך מחדש (לא שאני זכיתי למשהו יוצא דופן, כן? אבל יש כמה קלאסיקות שהן הכרחיות). התחלנו ב"סטאר וורז," המשכנו ל"שר הטבעות" וקינחנו ב"מטריקס" – הכול בצפייה […]
10 – פעמונית
נשימה עמוקה לסרעפת ולשחרר. נשימה עמוקה לסרעפת ולשחרר. קנה הנשימה שלי התכווץ, וחרחורים קלים התחילו לעלות לי מהגרון, אבל אני בשלי. ממשיך לרוץ. מזל שבמשרד הבריאות היו די חכמים (או אנושיים) כדי לאפשר לצאת החוצה לפעילות גופנית. הרחוב לא היה מוצף באנשים, אבל עד עכשיו כבר הספקתי לספור תשעה רצים ועוד איזה שלושה בחורים שריריים […]
9 – וְלָדִימִיר וְאֶסְטְרָגוֹן (או: סיפור על פי בקט)
זה היה רק עניין של זמן עד לריב הראשון שלי עם מוסי. שיחקנו ב"מלחמה," והמנוול הקטן קרע לי את הצורה. באופן כללי אני שונא משחקים שמבוססים רק על מזל, אך למען האמת, אני פשוט שונא להפסיד. בטיול הגדול אני והחבר'ה גילינו שכל מה שעושים בצפון הודו זה לשבת בבתי קפה ולשחק קלפים. יד אחת אוחזת […]
8 – חֶלֶם
אני זוכר במדויק את הרגע בו קיבלנו את ההודעה על סבתא של מוסי. זו הייתה שעת צהריים מוקדמת, מוסי ואני נמרחנו מול הטלוויזיה, הוא נשנש ביסלי גריל, ואני – במבה וקשיו (הנשנוש הקולינרי המנצח גם בעת מגיפה). בחוץ היה עדיין חורפי אך לא גשום, ובעודנו בוהים במסך הטלוויזיה צלצל הטלפון. ד"ר אהרונסון הייתה על הקו. […]
7 – פִּיזְנוֹביִץ' ופִיזְנוֹבֵץ' (או מעשייה על פי גוגול)
ישבתי מול המרקע של ערוץ 12 ובהיתי בחדשות. זו הייתה שעת לילה מאוחרת. ד"ר אהרונסון הייתה בכוננות בבית החולים, והיא רצתה שאשאר לשמור על מוסי כשהוא ישן. "אני אשלם לך 60 שקל לשעה כתעריף לילה, מקובל?" בטח שמקובל. גם לא צריך להעסיק את הילד וגם אפשר לבהות בטלוויזיה ולקבל על זה כסף ועוד בתעריף של […]
6 – גברת הבית
11.30 בלילה. דפיקה עדינה על הדלת, הצצה קטנה בעינית וסיבוב מפתח. "ממש סליחה על האיחור. היה לי מקרה דחוף של יולדת במחלקה." "הכול בסדר, מובן לגמרי. זה לא שיש לי משהו יתר טוב לעשות," ואני גם מקבל תשלום לפי שעה. "איך היה היום עם מוסי? הוא ראה הרבה טלוויזיה?" "דווקא לא." חצי אמת. הרי אין […]
5 – גשר
אני בכלל לא יודע איך מוסי ואני הגענו לשיחה הזאת. הוא היה ילד בן עשר, ואני – צעיר בן עשרים ואחת. שנינו באנו מחינוך חילוני, מוסי כבר דפק שלוש פעמים שניצלים, ודקה אחר כך אכל מילקי, ואני חצי צמחוני שרגיש לחלב. שנינו היינו במטבח הפינתי בבית משפחת אהרונסון (שזה המקום שבו הייתי אולי הכי הרבה […]
4 – ירח קַארְמָה
מוסי ואני ישבנו מול הטלוויזיה. פירקנו שני דליי פופקורן ובקבוק וחצי של קולה זירו. "לא כל כך אהבתי." "מוסי, אל תגיד את זה. בבקשה, תחזור בך." "אני בסך הכול אומר את האמת. לא כל כך אהבתי." "מוסי, זה סטארוורז! זה מגניב לאללה! יש להם חרבות אור והם שולטים בדברים בכוח המחשבה ויש מלא חייזרים. זה […]
