שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

שירת חנה חלק ב'

מאייר זאב בוגולמוני

 

 

 

 

תמונה 8

על ספת הפסיכולוג

עמוס: שלום שירה

שירה: שלום

עמוס: נראה שאת בחוסר נוחות מסוימת

שירה: אנחנו נוגעים כאן בדברים לא הכי נוחים

 

עמוס: נכון, אבל הרי אנחנו רק בהתחלה. בסוף את תראי שתרגישי נינוחה ביותר על ידי. אחד מתפקידי כמטפל הוא לגרום לך להרגיש נינוחה

שירה: והתפקיד השני הוא לקחת אותי לקצה

עמוס: (צוחק) חדת לשון כהרגלך. חשבת קצת על מה שדיברנו?

שירה: על מה מבין מה שדיברנו?

עמוס: על העינוג העצמי

שירה: לא מרגיש לי נכון לדבר על הדברים הללו עם גבר

עמוס: אני מבין. אבל את הרי יודעת שאני גבר נשוי ובינינו יש אך ורק יחסים של מטפל מטופל נכון?

שירה: כן

עמוס: אם כך נוכל להתנהג כשני אנשים בוגרים ולחזור לעניינינו? יצא לך לגעת בעצמך?

שירה: כן

עמוס: וכשנגעת בעצמך חשבת על דמויות נשיות או גבריות?

שירה: נשיות

עמוס: אני מבין

שירה: אבל אני כמעט ולא עושה את זה. רק לעיתים מאוד נדירות אני נוגעת לעצמי.

עמוס: והרי זהו שורש הבעיה.

שירה: אני לא מבינה

עמוס: לעיתים אנו כל כך חוששים מהתפרצות המיניות טרם זמנה, שאנו מדכאים אותה בחוזקה ללא סיבה. התוצאה הרת האסון של זה היא שהחשקים המיניים הטבעיים נאלצים לעבור תמורות מסוכנות

שירה: אני לא מבינה, אתה בעד שאני אגע בעצמי?

עמוס: זה יכול להיות מעט מבלבל אני מבין. בגלל האיסור על הגבר להוציא זרע לבטלה אנחנו נוטים לגרור את הנשים לאותו איסור ובעצם מפנים אתכן כנגד היצר הטבעי שלכן 

שירה: אני עדיין לא מבינה

עמוס: אסביר שוב. בדברים רבים היצר הגברי שונה מיצר האישה. חכמינו זכרונם לברכה עמדו על השוני הזה ולכן הורו על דרכי התמודדות שונות עם היצר. בעוד שלגברים נעזור לרסן את היצר, ולא להוציא זרע לבטלה ולחטוא, נשים אנחנו דווקא נרצה לעודד לגעת בעצמן כדי שהיצר שלהן ינותב למקום הנכון.

שירה: אתה בעצם טוען שריסון היצר, עצם זה שאני נמנעת מלגעת בעצמי הוליד אצלי נטיות אסורות?

עמוס: זו אפשרות רווחת מאוד. כמובן שאנחנו רוצים שתענגי את עצמך רק בהתאם לנטייה הטבעית ולא בהתאם לנטייה האסורה ועל זה נעבוד בפגישות הקרובות. 


שירה: איך עובדים על דבר כזה? 

 

עמוס: לצערי נאלץ להשתמש בעזרים ויזואלים ובמנכיחי כאב 

 

שירה: מנכיחי כאב?

עמוס: אחת הדרכים הטובות ביותר לעבוד על נטיות אסורות, היא תזכורת פיזית לחטא שלהן.
בואי נתחיל לעבוד. (צללית של בחורה נראית באחורי המסך)

שירה: (משפילה מבט) היא ערומה לגמרי…

עמוס: אני אצא מהחדר. כשאצא אבקש ממך לגעת בעצמך.

שירה: אני לא .. זה לא…

עמוס: אין שאלה יקרה. אני המטפל שלך ואני אומר לך שזה חלק עיקרי בטיפול. כאן בצד יש סכין חיתוך קטנה. אל תדאגי הסכין מחוטאת לחלוטין. בכל רגע בו את צופה בסרטון אבקש ממך לחתוך את עצמך בירך השמאלית שלך. (מגיש לה את הסכין). 

 

שירה: זה יכאב?

עמוס: לצערי כן. אולם באותה נשימה זו הדרך היחידה בה הטיפול שלנו יוכל לעבוד. את הבטחת לאמך שתעבדי קשה כדי להחלים נכון?

שירה: כן

עמוס: אם כך אני יוצא. בהצלחה













 

 

 

תמונה 9 

 

(חנה ושירה מטפסות על מיכל מים ענק)

חנה: תזהרי! עוד מדרגה אחת והגעת

שירה: הרווח בין היתדות גדול מאוד אני לא מסוגלת

חנה: קדימה תרנגולת פחדנית, בטח שאת מסוגלת

(שירה מצליחה לטפס)

שירה: למי קראת תרנגולת פחדנית הא?

חנה: ברגע שתפסיקי לפחד אני אפסיק לקרוא לך תרנגולת פחדנית

שירה: וואו! איך יפה פה!

 

חנה: נכון? זה המקום הסודי החדש שלי.

שירה: כמה מים יש פה?

חנה: אין לי מושג. אבל אלפי קוב, זה יכול לספק מים לחצי מדינה (שולפת סיגריה) רוצה?

שירה: רוצה רוצה בטח רוצה.

חנה: אני רואה שבקרוב אני כבר לא אצטרך לקרוא לך תרנגולת פחדנית יותר הא? (חנה מדליקה לה את הסיגריה שירה משתעלת)

חנה: (צוחקת) אני מבינה שאולי קצת הקדמתי את המאוחר

שירה: מאיפה השגת את זה?

חנה: מה זה עניינך? העיקר שהשגתי לא?

שירה: את מעשנת קבוע?

חנה: קצת, לאחרונה

שירה: חבל דודי זה מאוד לא בריא. אבא שלך יודע מזה?

חנה: הוא לא יודע מכלום. ואני מצפה שזה ישאר ככה מובן?

שירה: מובן מובן

חנה: את מוכנה לקפוץ למים?

שירה: למים האלה? לא את משוגעת על כל הראש

חנה: תראי אותי (קופצת למים צוללת ולא עולה)

שירה: חנה! חנה! (חנה עולה מהמים)

חנה: מה את דואגת תרנגולת פחדנית, מה את דואגת? את חייבת להצטרף! המים פשוט נהדרים

שירה: בכלל מותר להיכנס למים האלה? זה לא יכול לזהם אותם?

חנה: כל עוד את לא עושה פה פיפי הכל בסדר גמור 

 

שירה: בסדר. על החיים ועל המוות! שמע ישראל (קופצת. בולעת קצת מים ומשתעלת)

חנה: לאט לאט, לאט לאט. אם תבלעי את כל המים לא ישארו לנו מים לשחות בהם. הכל בסדר רעייתי אני מחזיקה אותך

שירה: אני מצליחה לשחות. ווהווו! המים משגעים

חנה: המים באמת משגעים. (צוללת למטה)

שירה: דודי! דודי הטוב! איה אתה דודי? (חנה מגיחה מקצה הבריכה)

חנה: אני כאן רעייתי בין הגבעות וההרים

שירה: אתה אוהב אותי דודי?

חנה: מאוד רעייתי. מאוד (מתנשקות. חנה עולה ומתיישבת על קצה הבריכה. היא מתחיל לרעוד. שירה מצטרפת אליה)

שירה: את רועדת כולך דודי!

חנה: זה שום דבר.

שירה: תראי את השפתיים שלך! הן כחולות לגמרי

חנה: הן תמיד כחולות, את כנראה אף פעם לא באמת שמה לב

שירה: את תחטפי דלקת ריאות. בואי אני אעזור לך לפשוט את החולצה (שירה מורידה לה את החולצה. מתגלים שני סימנים אדומים) מה זה?

חנה: זה? זה שום דבר

שירה: מה שום דבר? את אדומה לגמרי, מי עשה לך את זה?

חנה: זה שום דבר אני החלקתי במדרגות

שירה: בסדר

חנה: זה בעיקר לא עניינך

שירה: ומה עם אבא שלך הוא יודע מזה?

חנה: הוא לא יודע כלום ואת גם לא תעזי לספר לו

שירה: לפחות תספרי לי חנה מי עשה לך את זה?

חנה: זה שום דבר. הייתה לי איזשהי תקרית עם שני גברים מסריחים. הם תפסו אותי ושלחו ידיים וכשלא הסכמתי הם הרביצו לי טיפה

שירה: זה נורא ואיום! אבא שלך חייב לדעת מזה

חנה: אבא שלי יהרוג אותי אם הוא יידע. הוא תמיד מזהיר אותי לא להסתובב עם ברנשים כאלה מתאר בחצי חיוך מה הם עלולים לעשות לי. הוא יהרוג אותי בעצמו אם הוא ישמע את זה ולכן את גם לא תספרי לו

שירה: דודי…

חנה: מכל העניין הזה הדבר היחידי שאני מסוגלת לחשוב עליו זה שאני בחיים לא אתחתן

שירה: מה הקשר?

חנה: אני לא מוכנה שאף גבר שעיר ומסריח יעמוד מעליי ויעשה בי את זממו. את מבינה אותי שירה? אני לא מוכנה. אני אתאבד לפני שאני אתן לזה לקרות

שירה: רק תזהרי לפני זה שלא תהרגי את עצמך בטעות לפני שתחליטי להתאבד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה 10 

 

(בחור יושב קפוץ על ספסל שירה מתקדמת לקראתו)

שירה: אתה בוודאי זלמן קיפצי

זלמן: כן כן! אני זלמן, ואת בוודאי שירה פיינגבאום, נעים להכיר

שירה: נעים להכיר

(שתיקה)

שירה: סליחה על האיחור, לרוב אני מגיעה בזמן אבל הפעם נשאבתי להתארגנויות ולא שמתי לב לשעה. אתה מחכה כבר הרבה זמן?

זלמן: רבע שעה? שעה? מה זה משנה? את יודעת מה אומרים? לנשים טובות ראוי גם לחכות

שירה: לא ידעתי שזה מה שאומרים

זלמן: אומרים אומרים, האמיני לי אומרים. ואת יודעת מה עוד אומרים?

שירה: (מחייכת) מה עוד אומרים?

 

זלמן: אומרים שהאומרים לרוב אומרים דברים שממילא נאמרים

שירה: (צוחקת קלות) ניכר שלפחות אתה אומר הרבה דברים זלמן קיפצי

זלמן: כבר הספקת להתרשם שאני מדבר יותר מדי? סליחה באמת סליחה. יש לי נטייה לברבר את עצמי לדעת כשאני מתרגש. אני מקווה שלא הספקתי להותיר רושם רע

שירה: עד עכשיו אתה בסדר גמור זלמן

זלמן: טוב לשמוע! טוב לשמוע. מדובר בסך הכל בפגישה השנייה שלי. ככה שההתרגשות באמת בשיאה. הפגישה הראשונה שלי הלכה נורא ואיום אם את שואלת. מרוב התרגשות לא סתמתי ולו לשנייה אחת את הפה. אם זה היה מסתיים בבלבולי שכל מילא, אבל כשליוויתי את הבחורה חזרה הביתה גם הצלחתי להקיא לה על הנעליים.

שירה: (צוחקת) אני מקווה שלא תסיים גם את הפגישה הזו בהקאה על בת הזוג

זלמן: כמובן שלא! כמובן שלא! לא אכלתי דבר מהבוקר במיוחד בשביל לא להקיא בפגישה. כך שגם אם מרוב התרגשות תתקוף אותי בחילה איומה, לא יהיה לי בכלל מה להוציא החוצה

שירה: (צוחקת) אתה מצחיק מאוד מר זלמן קיפצי זה יאמר לזכותך

זלמן: מצוין! מצוין! טוב שאת אומרת. הרי את יודעת מה אומרים? חוש הומור הוא הדלק המניע של כל זוגיות טובה

שירה: יפה, יפה מאוד גם את זה לא ידעתי שאומרים. ובכן מר זלמן קפצי, ספר קצת על עצמך?

זלמן: על עצמי?

שירה: כן כן על עצמך. אני בטוחה שהתאמנת רבות מול המראה לפני פגישתנו

זלמן: ואיך ידעת?

שירה: אתה יודע מה אומרים, אני יודעת איך גברים מתכוננים

זלמן: יפה יפה מאוד

שירה: אז ספר

זלמן: לספר?

שירה: כן כן, ספר 

 

זלמן: (מגמגם) אהה את יודעת שמי זלמן

שירה: (מקניטה אותו) זהו זה כל מה שיש לך לספר זלמן? אני מצפה מגבר רציני שיידע להציג את עצמו

זלמן: לא לא, חבל שהתרשמת ממני שאני לא רציני. ההפך הוא הנכון. האמיני לי שאני בחור מאוד רציני והתאמנתי שעות! למרות שבאתי מוכן לפגישה, בכל הזמן שחיכיתי לך כאן חזרתי וחזרתי על קורות חיי, ועל תכונותיי ועל מעלותיי. כבר הייתי מוכן עם הטקסט כמו שחקן שייקספירי אבל ברגע שראיתי אותך נעלם לי כל הזיכרון

שירה: (צוחקת) הרגע, אני סתם מקניטה אותך. זה טבעי לחלוטין לשכוח דברים מרוב התרגשות, וטבעי עוד יותר להתרגש כהוגן בפגישות הראשונות שלך

זלמן: אני רואה שהמבוכה שלי מצחיקה אותך. נו טוב גם זו נחמה קטנה. את יודעת מה אומרים? סבל של אחד הוא אוצר של אדם אחר. (שתיקה)
אני אהיה בעל טוב את יודעת?

שירה: סליחה?

זלמן: אמרתי שאני אהיה בעל טוב

שירה: אם כך שמעתי נכון. קצת מוקדם לצאת בהצהרות שכאלה אתה לא חושב?

זלמן: יש לי נטייה כזאת להקדים את המאוחר, ולהגיד ישר מה שקופץ לי לראש. חברים שלי אומרים לי שאני קצת "מביך" אבל אמא תמיד אומרת שזו דווקא תכונה יפה, שיש משהו בכנות שמושך אלייך אנשים.

שירה: אני מניחה שאפשר להגיד עליך הרבה דברים זלמן אבל אתה בטח נתפס בעיניי כאדם כן וישר. 


זלמן: אני שמח שהתחלת לקרוא לי רק זלמן, בלי שם המשפחה. הרבה יותר טוב ככה, הרבה פחות רשמי. זה אומר שבכל זאת הצלחנו קצת להתיידד 

 

שירה: כן זלמן בהחלט הצלחנו קצת להתיידד

זלמן: אני גם אף פעם לא ארים את הקול בבית. ככה חונכתי אף פעם לא להרים קול. אמא שלי תמיד אומרת "זלמן הזה, יש לו נפש שברירית, בזבוב הוא לא מסוגל לפגוע".

שירה: נשמע שאתה ואמך מאוד קשורים

זלמן: כן, כן, בן הזקונים שלה. יש לנו קשר מאוד מיוחד לאמא ולי. למרות שאמא תמיד אומרת לא לדבר על הקשר שלה ושלי מול נשים אחרות, היא טוענת שזה עלול להרתיע. אבל אני כמובן לא מסוגל לסתום את הפה ולו לדקה ולשמור משהו לעצמי. לא מסוגל

שירה: בעייני זה דווקא מקסים הקרבה שלך לאמא. אתה בחור טוב זלמן קיפצי בחור טוב

זלמן: שוב זלמן קפצי! הרי אמרנו שתקראי לי רק זלמן גברת שירה פיינגבנאום רק זלמן!

שירה: (צוחקת) בסדר גמור, מעכשיו רק זלמן מבטיחה

זלמן: אם יש מעכשיו, זה אומר שיש הלאה?

שירה: לבינתיים כן זלמן, לבינתיים כן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה 11 

 

שבב א: איפה היינו?

שבב ב': יהודי, מוסלמי ונוצרי יושבים על גב של גמל

שבב א': נכון נכון, גב של גמל

שבב ב': ואז?

שבב א': תן לי להזכר איך זה הלך. כן כן!  יהודי, מוסלמי ונוצרי יושבים על גב של גמל

שבב ב': ואז?

שבב א': תן לי אני מגיע לזה. יהודי, מוסלמי ונוצרי יושבים על גב של גמל, פתאום! קם הנוצרי ואומר, "מכל נפלאות הבריאה הגמל היא הבריאה היפה ביותר!"

שבב ב': דווקא הגמל?

שבב א': איזה קטע! זה בדיוק מה שהמוסלמי בא לשאול אותו "דווקא הגמל?"

 

שבב ב': אתה קורא לי מוסלמי?

שבב א': לא, לא לא הבנת. מהתחלה. יהודי, מוסלמי ונוצרי יושבים על גב של גמל

שבב ב': יהודי, מוסלמי ונוצרי יושבים על גב של גמל 

חנה: סליחה

שבב א' וב': לא עכשיו

שבב א': איפה היינו ?

 

שבב ב': יהודי, מוסלמי ונוצרי יושבים על גב של גמל!

שבב א': נכון נכון. פתאום קם הנוצרי ואומר "מכל נפלאות הבריאה הגמל היא הבריאה היפה ביותר!" שומע אותו המוסלמי ועונה לו "דווקא הגמל?"

שבב ב': איזה קטע? זה בדיוק מה שאני אמרתי

שבב א': לא לא לא הבנת! מהתחלה. יהודי, מוסלמי ונוצרי יושבים על גב של גמל

חנה: סליחה?

שבב ב': את לא רואה שהוא באמצע?

שבב א': אך זה אבוד היא הרסה לי את כל המומנטום הרסה לי.

חנה: סליחה שהפרעתי אני פשוט חייבת טובה, ונראה לי שאתם היחידים שיכולים לעזור לי.

שבב א' וב': תרמנו במשרד

 

חנה: לא נו אני מתחננת ממש טובה קטנה

שבב ב': אנחנו נראים לך מלשכת הסעד?

חנה: שכחתי את תעודת הזהות שלי בבית והמוכר לא מסכים למכור לי סיגריות. יש מצב שאני משלמת לכם ואתם קונים לי?

שבב ב':  בת כמה את בכלל? את נראית בת 14

שבב א': דווקא הייתי נותן לה 18 בכיף

 

חנה: כולם מעירים לי שאני נראית צעירה אבל מה פתאום אני כבר בת 19

שבב ב': שקרנית 

 

שבב א': למה להעליב יהודיה? אם את אומרת אמת אז מה הבעיה לא הבנתי? לכי הביתה קחי את התעודה ותחזרי

חנה: זה סיפור בשבילי לחזור עכשיו הביתה. אני גרה רחוק זה שני אוטובוסים מכאן והמון הליכה ברגל. נתקעתי פה בלי סיגריות ואני אם אני לא מעשנת כל שעתיים אני נכנסת לקריז

שבב ב': אתה אוכל את השקרים שלה?

 

שבב א': זה במסגרת הסבר פניך לתייר

שבב ב':  מה הקשר לתייר?

שבב א': נזכרתי! ואז היהודי אומר לו

שבב א' וב': "אין הנחתום מעיד על דבשתו" (שניהם צוחקים)

חנה: נו אז מה אתם אומרים? תעזרו לעלמה במצוקה?

שבב א': תראה מה זה, יש לנו כאן עלמה במצוקה

שבב ב': תאמיני לי אנחנו עושים לך טובה. את לא יודעת שהעישון מזיק לבריאות? (שניהם צוחקים)

שבב א': זה באמת לטובתך. את בכלל לא נראית אחת שמעשנת

חנה: בטח שאני מעשנת

שבב ב': פינוקיו תזהרי האף שלך צומח

חנה: בשנייה אני מוכיחה לכם, תביאו סיגריה ותראו איך אני מעלימה אותה ברגע

שבב א': את האמת שזה יכול להיות ניסוי מעניין

שבב ב': אתה משתף עם זה פעולה?

שבב א': סיגריה אחת קטנה עוד לא הרגה אף אחד. (מוציא אחת מהקופסא) הנה קחי. (חנה לוקחת את הסיגריה). להדליק לך?

 

חנה: כן תודה (הוא ניגש אליה ומדליק לה את הסיגריה. חנה נושפת ומתחילה להשתעל. שניהם צוחקים)

שבב ב': ממש תומס הקטר יש לנו פה 

 

שבב א': צ'ו, צ'ו! צ'ו צ'ו!

חנה: זה סתם כי אני לא רגילה לסוג הזה. (נושפת עוד נשיפה.) הנה אתם רואים? בקלות

שבב' א': יפה מאוד

שבב ב': באמת מרשים כל הכבוד

חנה: אז מה אתם אומרים תעזרו לי?

שבב' א': מה אתה אומר שנעזור לה?

שבב ב': שאנחנו לא נעזור ליהודי?

שבב א': חס וחלילה. הנה יש לי פה קופסא כמעט מלאה, את יכולה לקחת אותה

חנה: תודה! באמת תודה. כמה זה יעלה לי?

שבב ב': עקרונית זה 50 שקל

שבב א': עקרונית

 

שבב ב': אבל לך ניתן את זה במחיר מיוחד (תופס אותה מאחורה)

חנה: מה אתה עושה? תשחרר אותי

שבב א': בחורה פרא יש לנו פה הא?

שבב ב': פרא פרא שחבל על הזמן 

שבב א': אל תדאגי מתוקה, אנחנו רק רוצים לשחק איתך טיפה









 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה 12

 

עמוס: אני רוצה שנראה את זה שוב שירה, אולי הפעם נצליח לעורר אצלך משהו 

שירה: אני באמת משתדלת עמוס, אבל אני כבר לא מרגישה כלום.

עמוס: אני מזכיר לך שגם זו התקדמות. בעבר הרגשת רתיעה, או שהגוף הנשי במיצג לקח את הפוקוס. קהות זו גם התקדמות

שירה: זו כבר הפגישה השלישית שאתה אומר את זה 

עמוס: זוכרת מה אמרנו בהתחלה? אלו לא דברים שבונים ביום אחד. בואי ננסה לצפות בזה שוב בסדר? הנה הגבר (צללית של גבר עירום נראית באחורי הבמה) את בוחנת אותו?

שירה: כן

עמוס: תארי לי אותו

שירה: עיניים בהירות, שיער שחרחר, אף סולד, שפה עבה, סנטר דגוש

עמוס: יפה יפה מאוד, עכשיו רדי למטה

שירה: חזה מתוח, בטן מוצקה, שרירי ידיים מלאים, רגליים עבות, פין זקור 

עמוס: ומה זה גורם לך להרגיש?

שירה: כלום 

 

עמוס: בטוחה?

שירה: כן, כלום.

עמוס: בסדר עכשיו אני אצא מהחדר ואצרף את האישה למיצג (עמוס יוצא מהחדר. צללית של אישה ערומה נראית רכונה ליד צלליתו של הגבר)
אני רוצה שתמשיכי להתמקד בצללית של הגבר. מה מושך את עינך?

שירה: העכוז אני מניחה

עמוס: יפה, יפה מאוד
(הגבר והאישה מתחילים לשכב)

עמוס: עכשיו אני רוצה שתדמייני את עצמך במקום האישה, רכונה ככה מתחת לגבר 


שירה: אני לא מסוגלת

עמוס: בוודאי שאת מסוגלת שירה. עצמי את העיניים ודמייני את עצמך שרועה שם במקום האישה

שירה: אני לא מצליחה

עמוס: התאמצי יותר שירה, אני מבקש ממך התאמצי יותר

שירה: אני לא מצליחה

עמוס: את הבטחת לי משהו שירה. את הבטחת לאמך ולי, את הבטחת לעצמך שירה את זוכרת?

שירה: דיי תפסיק עם זה אני לא מסוגלת!

(הצלליות נעצרות שירה קמה ממקומה)

עמוס: בסדר. הכל בסדר. אלו לא דברים שבונים ביום אחד 




 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמונה 13

אמשש: התפללתי עלייך לשם יתברך אתמול

שירה: תודה

אמשש: דיברתי על המקרה שלך עם הרב גורן והוא אמר שיש פתרון, הוא אמר שהוא מכיר מישהו

שירה: איזה מקרה? אין שום מקרה. את הבנת הכל לא נכון אמא

אמשש: אל תגידי מה הבנתי או מה לא הבנתי

שירה: אמא אבל לא היה שום דבר

 

אמשש: תשמרי על הפה שלך שירה. אל תשקרי לי. עשיתי הרבה טעויות אבל לא גידלתי ילדה שקרנית

שירה: אי אפשר לדבר איתך את היסטרית

אמשש: כיבוד אב ואם שירה כיבוד אב ואם! את לא תקראי לי היסטרית בבית שלי את לא תקראי לי היסטרית! שמעת?!

שירה: סליחה

אמשש: סליחה שהרמתי קול. את פשוט מאוד יקרה לי וזה כואב לי נורא שירה זה כואב לי נורא. זה לא הוגן שזה ייצא עלייך ככה זה באמת לא הוגן. זה לא אשמתך. זו הייתי אני כל השנים האלה, זו הייתי אני. לא נתנו לך מספיק תשומת לב, לא נתנו לך מספיק יחס. אבא שלך כמעט לא היה בבית לדברים כאלה יש השפעה ישירה על איך הילד יגדל

שירה: את סתם מלקה את עצמך

אמשש: אני רוצה שתלכי לטיפול. אני דיברתי עם הרב גורן ויש מישהו מוכשר מאוד שמטפל בבני נוער שהלכו לאיבוד. דיברתי איתו קצת והוא נשמע בן אדם מאוד רציני. הוא אמר שזה שכיח אצל רבים מבני גילך ושאין סיבה לדעה. עם הליווי הנכון אפשר לפתור הכל הוא אמר, אפשר לפתור הכל.

שירה: אני אוהבת אותה

אמשש: את בעיקר מבולבלת. את בעיקר מבולבלת וגם היא. יתומה אומללה, הוא אמר שחסך של דמות אם זו טרגדיה נוראה שיכולה להוליד נטיות שכאלה. את תתרחקי ממנה שמעת? היא ילדה מסכנה ואתן רק גוררות אחת את השנייה יותר למטה. החיבור הזה לא טוב לאף אחת מכן

שירה: אני אוהבת אותה

אמשש: את לא אוהבת אף אחד עדיין את שומעת אותי? את רק נערה ואת עוד לא אוהבת אף אחד. את אוהבת את עצמך ואת המשפחה שלך. את עצמך ואת המשפחה שלך את מבינה אותי?!

שירה: כן

אמשש: דיי דיי שקט עכשיו. הכל יהיה בסדר אני מבטיחה לך הכל יהיה בסדר. את תלכי לטיפול, ואת תצאי מזה, ואת תהיי רעיה ואם ויהיו לך חיים מאושרים. תסתכלי לי בעיניים שירה, אני מבטיחה לך חיים מאושרים 

 

 

 


תמונה 14
(חנה ושירה יושבות על ספסל שתיהן מרוחקות)

שירה: טוב לראותך

חנה: תודה

שירה: עבר הרבה זמן

חנה: אכן עבר

שירה: אני מצטערת שלא…

חנה: זה בסדר

שירה: הרי לא יכולתי

חנה: זה בסדר, אני מבינה

שירה: התגעגעתי אלייך

חנה: אל תגידי את זה

שירה: אז מה להגיד?

חנה: אם היינו מקיימות את השיחה הזאת לפני כמה שנים, הייתי רק רוצה שתחבקי אותי ושתגידי לי שהכל היה חלום רע. אם היינו מקיימות את השיחה הזאת לפני שנה הייתי רק רוצה לשמוע "סליחה, אני מצטערת". אבל היום אני מבינה. באמת שירה, לא צריך שתגידי כלום.

שירה: אני באמת מצטערת

חנה: גם אני, על הכל.
(שתיקה)

שירה: אני מתחתנת

חנה: באמת? 

שירה: כן. הכרתי בחור מקסים, שמו זלמן. יש לו מבנה גוף צנום והליכה קצת שפופה, אבל הוא כן, וחייכן, והוא מצחיק אותי מאוד. הוא לא יהלומן או משהו כזה, אבל אבא שלו עובד בבנק ויש להם יחידת דיור צמודה לבית שלהם ככה שנוכל להתחיל את חיינו בנחת בלי הלוואות. 

חנה: אני שמחה בשבילך

שירה: תודה

חנה: אני מניחה שזה מה שתמיד רצית ולא יכולתי לתת לך

שירה: כן, זה מה שתמיד רציתי. מה שלומך? איך עברו עלייך השנים האחרונות?

חנה: לזמן יש נטייה לחמוק מבין האצבעות את יודעת? רק אתמול שיחקנו בזוג נאהבים והיום אנחנו יושבות מרוחקות על ספסל. החיים לא היו טובים אליי כמו שהם היו אלייך. עזבתי את הבית. אבא ואני מעולם לא הסתדרנו. מצאתי חן בעיניה של משפחת שוסטל ואני מתפקדת כעוזרת שלהם בימות השבוע בתמורה לחדר ומשכורת צנועה. אני מתכננת לטוס לאמריקה בקיץ

שירה: לאמריקה?

חנה: כן לאמריקה. לבנות לי חיים חדשים.

שירה: בקיץ את אומרת

חנה: כן בתחילת בקיץ, כשהאביב עוד בדמדומיו

שירה: חבל, אני מתחתנת בתחילת הסתיו. היה חשובה לי שתבואי

חנה: אין סיבה להצטער שירה. ממילא לא הייתי באה

שירה: למה?

חנה: את עדיין מאוד יקרה לי. לא הייתי מסוגלת לראות אותך בתכריכים לבנים, צועדת הישר לארון הקבורה של עצמך

שירה: זו ההחלטה הנכונה עבורי חנה. אני מאושרת

חנה: ומה תעשי כשבליל הכלולות שלך ובכל אחד מהלילות הבאים בחייך זלמן ירכן מעלייך ויגנח מאושר? גם אז את תהיי מאושרת? או שרק תעמידי פנים? 

שירה: אני אוהבת אותו אהבת נפש חנה. תשוקה לבשר חולפת, הנפש היא זו שנשארת איתך לכל החיים.

 

חנה: אם את אומרת

שירה: אני אומרת

חנה: רק תדאגי שלנפש הזאת יש לאן לחזור אחרי שהיא מתעופפת בכל מיני עולמות עליונים

שירה: אל תדאגי לי

חנה: אני תמיד אדאג לך רעייתי. תמיד

 

 

 

 

 














 

תמונה 15 – אפילוג
(שירה בשמלה לבנה עומדת ליד זלמן מתחת לחופה)

שירה: ביום חתונתי עמדתי רועדת כולי ליד זלמן. זלמן הרגשן רעד אף יותר ממני והיה לשנינו חשש אמיתי שהוא לא יצליח לשבור את הכוס. בכל לילה מאז אירוסינו תקף את זלמן המסכן אותו חלום בלהות בו הוא דורך על הכוס והכוס המרשעת אינה נשברת ובן רגע מחתן השמחה הוא הופך למושא לצחוק וללעג. 

זלמן: הרי את, מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל (דורך על הכוס)
שירה: עד יום מותי לא זכיתי לראות את זלמן מאושר כל כך כמו שראיתיו ביום ההוא. לא יודעת אם השמחה נבעה מאהבתו אליי ומהתרגשות מעצם נישואינו, או מהצלחתו הכבירה בשבירת הכוס. זלמן צהל ורקד וחיבק ונישק כל אדם שנקרא בדרכו. גם אני שמחתי נורא. רק ב5 לפנות בוקר הגענו עייפים ושיכורים למיטת כלולותינו.
זלמן: את בוודאי עייפה
שירה: אמר זלמן. שטויות! שנינו חיכינו לזה כל כך הרבה זמן. אל תחשוש, בוא אליי אהובי. והוא בא. 3 דקות החזיק זלמן שלי למראה אישה ערומה בפעם הראשונה בחייו.
זלמן: נהינת?
שירה: בוודאי. שיקרתי. וביני לבין עצמי לא ידעתי אם היעדר ההנאה נבע מגופו הכחוש והגברי של זלמן או מקוצר הזמן
חנה צדקה. הלילה הזה הסתיים ואחריו הגיע עוד לילה ועוד לילה, עם הזמן כוחו של זלמן גבר אבל מעט התשוקה שהייתה לי אליו נעלמה כלא הייתה מעולם. בשנה הראשונה חשבתי עליה. על עיניה הירוקות, על שפתיה העבות, על עורה החלק. זלמן המסכן לא ידע כלום. אולי טוב שכך. היה טוב לו ידע? 3 שנים מהלילה ההוא נולד בכורי חננאל. אחריו יפתח ומירון ויגאל ולבסוף חנה הקטנה שלי. אין דבר המשתווה לאהבת אם לילדיה. הזמנים חולפים מהר, עוד אביב הלך ונעלם לו והנה בא סתיו חדש. עלי שלכת נערמים על המדרכה היתומה. אני מקווה שחנה חיה באושר וטוב לה. שאחרי כל כך הרבה שנים היא מצאה את שחיפשה נפשה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שירת חנה

  שירת חנה מאת: אהוד לוסין מאייר: זאביק בוגולמוני   דמויות שירה חנה עמוס זלמן אמה של שירה (אמשש) ילדה 1 ילדה 2 שבב 1

קרא עוד »

תחבורה ציבורית

לכבוד הלחות של אוגוסט שלפעמים מגיעה עד ירושלים, הפעם לא יהיו אמרי שפר בשקל על פרשת השבוע, אלא פשוט קובלנה על מר גורלנו באוטובוסים הקטע

קרא עוד »

על ראש השנה – חג שמח!

למרות התדמית החגיגית שלו, של תפוחים בדבש ורימונים ובגדים לבנים, ראש השנה הוא יום (או יומיים) של משפט. ובמשפט בדרך כלל מה שעושים זה מנסים

קרא עוד »

על פרשת כי תבוא בראי הקורונה

השחרור שלי נגזל ממני. זה אולי קטנוני ואגואיסטי להודות בזה, אבל השירות שלי מצה"ל לא זכה לציון ראוי. הוא נבלע בשצף האירועים ההזויים שתקפו אותנו

קרא עוד »

רוצים להשאר מעודכנים?

זה חינם לחלוטין - ואני מבטיח לא לחפור יותר מידי (: