כחלק מהיותי מנהיג פוליטי צעיר בהתהוות החלטתי לכתוב משנה פוליטית קצרה על עונשי מוות וריאלטי.
בקיצור, נמרץ, קראו לי משוגע אבל אתיר. אני אתעקש להנחיל עונש מוות למחבלים, אנסים ורוצחים ואציע את הרצח שלהם לזיכיון ריאליטי. אם גוף תקשורת מקומי לא יקנה את הזיכיון מטעמי יפות נפש, אציע את הזיכיון לממכר לגוף תקשורת זר, בתקווה סיני או אמריקאי או יפני, שיעוט על המציאה. 
מאייר זאב בוגולמוני תמונה 8 על ספת הפסיכולוג עמוס: שלום שירה שירה: שלום עמוס: נראה שאת בחוסר נוחות מסוימת שירה: אנחנו
לכבוד הלחות של אוגוסט שלפעמים מגיעה עד ירושלים, הפעם לא יהיו אמרי שפר בשקל על פרשת השבוע, אלא פשוט קובלנה על מר גורלנו באוטובוסים הקטע
למרות התדמית החגיגית שלו, של תפוחים בדבש ורימונים ובגדים לבנים, ראש השנה הוא יום (או יומיים) של משפט. ובמשפט בדרך כלל מה שעושים זה מנסים
להיות עיתונאי בקווים כלליים זה לזהות כותרת. יסלחו לי כל מי שרוממות המקצוע בגרונם, אבל אם ננסה לזקק את הדברים, מעבר ל"חשיפת האמת" ו"למאבק הבלתי
השחרור שלי נגזל ממני. זה אולי קטנוני ואגואיסטי להודות בזה, אבל השירות שלי מצה"ל לא זכה לציון ראוי. הוא נבלע בשצף האירועים ההזויים שתקפו אותנו
