שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

על הסופי והאינסופי במעמד הר סיני (פרשת ואתחנן)

אם פרשת דברים (והפטרתה כמובן) היא פרשת החורבן, אז ואתחנן היא פרשת הבנייה. אמנם גם בדברים וגם בואתחנן מופיעה נזיפתו של אלוהים במשה וההבטחה שלא יכנס אל הארץ, אבל הפרשה כולה מתמקדת ברגע הבלעדי בהיסטוריה האנושית – מעמד הר סיני. 

כשאנחנו חושבים על מעמד הר סיני, אנחנו נותנים דעתנו בעיקר על התוכן שנמסר שם: עשרת הדיברות והחוקים ומוסר העבדים היהודי שהופץ בעקבות הרגע הזה. כאנשים מודרנים, אנחנו ממעטים לעסוק במעמד עצמו. אם יש התעסקות כזאת, היא בעיקר נועדה להכחיש או לפקפק בעצם קיומו של האירוע. 

אבל בפרשת ואתחנן, משה הוא המספר ואנחנו חווים את מתן תורה דרך העיניים של מי שקיבל אותה. משה מוסיף לגולל את ההיסטוריה באזני הדור שעומד להיכנס אל הארץ. כמובן שחשוב לו לדבר על עשרת הדיברות וכו', אבל הדבר העיקרי שעומד נגד עיניו, הוא השיח על המעמד שמכונן את הדינמיקה בין אדם לאלוהים ובין אדם לאדם.

העניין במעמד הר סיני הוא הסיכוי להיפגש באמת, האלוהים האינסופי עם הסופי, והאדם הסופי עם חברו הסופי. משה מדגיש באזני מאזיניו את הייחודיות של "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלוהים אדם על הארץ ולמקצה השמיים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוהים מדבר מתוך האש ויחי?… אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוהים אין עוד מלבדו. מן השמיים השמיעך את קולו", כלומר זה שאלוהים מחליט ליצור קשר עם קבוצה של בני אדם, זה אירוע נדיר. זה לא קרה משחר ההיסטוריה וזה מרגש מאוד.

כשקוראים את הפסוקים הלאה אפשר להרגיש גם את הרצון של משה לשכנע, שכך באמת היה. שבאמת אלוהים דיבר איתנו מתוך האש. ואפשר גם לשמוע את המרירות. את האפשרות שהאירוע לא באמת קרה וכל הסיפור רק נועד "ליסרך" כמו שכתוב בהמשך. יש כאלה שיאמרו שהכוונה בליסרך היא ליצוק בך אמונה, אבל אני חושב שאפשר לקרוא את זה כאכזבה, כיסורים, כהבנה שהאירוע מוסמס, והוכזב. כאירוע שלא מרפה מאיתנו, למרות האפשרות שהוא בכלל לא התרחש. המפגש היחידני בהיסטוריה עם אלוהים נשאר כל הזמן בגדר אפשרות ומכאן הייסורים, תחושת ה"אולי זה לא קרה" 

ועם זאת קיים כאן הסיכוי שבאמת דיברנו "פנים בפנים" עם האלוהי האינסופי. והדבר הזה מעורר רגשות עזים. גם אם אין ודאות לגבי ממשות המקרה בכל זאת הסיכוי הקטן שכן, עדיין יכול להלהיב. האפשרות להסתכל לאדם שעומד מולך ולשוחח איתו פנים בפנים. להביט באמת אל העצמות של העומד מולך בין אם זה אלוהים או אדם. לראות אל האינסופי שבו וליצור אהבה ואחווה שלום ורעות, בין חברים, בני זוג ואפילו אויבים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תחבורה ציבורית

לכבוד הלחות של אוגוסט שלפעמים מגיעה עד ירושלים, הפעם לא יהיו אמרי שפר בשקל על פרשת השבוע, אלא פשוט קובלנה על מר גורלנו באוטובוסים הקטע

קרא עוד »

על ראש השנה – חג שמח!

למרות התדמית החגיגית שלו, של תפוחים בדבש ורימונים ובגדים לבנים, ראש השנה הוא יום (או יומיים) של משפט. ובמשפט בדרך כלל מה שעושים זה מנסים

קרא עוד »

על פרשת כי תבוא בראי הקורונה

השחרור שלי נגזל ממני. זה אולי קטנוני ואגואיסטי להודות בזה, אבל השירות שלי מצה"ל לא זכה לציון ראוי. הוא נבלע בשצף האירועים ההזויים שתקפו אותנו

קרא עוד »

לחצות את הנהר

נדמה לי שהסיבה שנהר הירדן מוזכר כל כך הרבה סביב הכניסה לארץ קשורה בעוצמות שיש בזרימת המים. זו אותה סיבה שבגללה מעמד הר סיני קורה

קרא עוד »

רוצים להשאר מעודכנים?

זה חינם לחלוטין - ואני מבטיח לא לחפור יותר מידי (: