אם פרשת דברים (והפטרתה כמובן) היא פרשת החורבן, אז ואתחנן היא פרשת הבנייה. אמנם גם בדברים וגם בואתחנן מופיעה נזיפתו של אלוהים במשה וההבטחה שלא יכנס אל הארץ, אבל הפרשה כולה מתמקדת ברגע הבלעדי בהיסטוריה האנושית – מעמד הר סיני.
כשאנחנו חושבים על מעמד הר סיני, אנחנו נותנים דעתנו בעיקר על התוכן שנמסר שם: עשרת הדיברות והחוקים ומוסר העבדים היהודי שהופץ בעקבות הרגע הזה. כאנשים מודרנים, אנחנו ממעטים לעסוק במעמד עצמו. אם יש התעסקות כזאת, היא בעיקר נועדה להכחיש או לפקפק בעצם קיומו של האירוע.
אבל בפרשת ואתחנן, משה הוא המספר ואנחנו חווים את מתן תורה דרך העיניים של מי שקיבל אותה. משה מוסיף לגולל את ההיסטוריה באזני הדור שעומד להיכנס אל הארץ. כמובן שחשוב לו לדבר על עשרת הדיברות וכו', אבל הדבר העיקרי שעומד נגד עיניו, הוא השיח על המעמד שמכונן את הדינמיקה בין אדם לאלוהים ובין אדם לאדם.
העניין במעמד הר סיני הוא הסיכוי להיפגש באמת, האלוהים האינסופי עם הסופי, והאדם הסופי עם חברו הסופי. משה מדגיש באזני מאזיניו את הייחודיות של "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלוהים אדם על הארץ ולמקצה השמיים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוהים מדבר מתוך האש ויחי?… אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוהים אין עוד מלבדו. מן השמיים השמיעך את קולו", כלומר זה שאלוהים מחליט ליצור קשר עם קבוצה של בני אדם, זה אירוע נדיר. זה לא קרה משחר ההיסטוריה וזה מרגש מאוד.
כשקוראים את הפסוקים הלאה אפשר להרגיש גם את הרצון של משה לשכנע, שכך באמת היה. שבאמת אלוהים דיבר איתנו מתוך האש. ואפשר גם לשמוע את המרירות. את האפשרות שהאירוע לא באמת קרה וכל הסיפור רק נועד "ליסרך" כמו שכתוב בהמשך. יש כאלה שיאמרו שהכוונה בליסרך היא ליצוק בך אמונה, אבל אני חושב שאפשר לקרוא את זה כאכזבה, כיסורים, כהבנה שהאירוע מוסמס, והוכזב. כאירוע שלא מרפה מאיתנו, למרות האפשרות שהוא בכלל לא התרחש. המפגש היחידני בהיסטוריה עם אלוהים נשאר כל הזמן בגדר אפשרות ומכאן הייסורים, תחושת ה"אולי זה לא קרה"
ועם זאת קיים כאן הסיכוי שבאמת דיברנו "פנים בפנים" עם האלוהי האינסופי. והדבר הזה מעורר רגשות עזים. גם אם אין ודאות לגבי ממשות המקרה בכל זאת הסיכוי הקטן שכן, עדיין יכול להלהיב. האפשרות להסתכל לאדם שעומד מולך ולשוחח איתו פנים בפנים. להביט באמת אל העצמות של העומד מולך בין אם זה אלוהים או אדם. לראות אל האינסופי שבו וליצור אהבה ואחווה שלום ורעות, בין חברים, בני זוג ואפילו אויבים.
