שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מלחמתו של הנסיך הקטן – חלק ב'

תמונה 4 יום הזיכרון

(אנטואן, קונסאלה והנסיך נכנסים לאולם מלא באנשים)

אנטואן: דווקא ביום הזה, דווקא ביום הזה אני צריך להכריז? אני לא יודע פתאום כל הרעיון נשמע לי לא הגיוני.

קונסואלה: דיברנו על זה כבר אלף פעם אנטואן והחלטנו שהיום הוא היום המתאים ביותר. אל תלחץ, אתה תהיה בסדר גמור.

אנטואן: אני חושב שצריך לשקול את כל העניין מחדש.

קונסואלה: שום לשקול. החלטנו וזהו.

אנטואן: להודיע על ההחלטה לרוץ לראשות הממשלה דווקא בטקס יום הזיכרון? זה מטורף.

קונסואלה: ברור אנטואן! ברור שזה מטורף! אבל אנחנו חיים בתקופה מטורפת שדורשת אמצעים מטורפים. הטקס בבית הספר בו למדת משודר בשידור חי בטלוויזיה ואנחנו אורחי הכבוד. דווקא כאן, דווקא בשעה הזאת העם מצפה לבשורה. לגיבור מלחמה שיודיע שהוא שם לזה סוף.

אנטואן: אבל יש כאן משפחות שכולות ותלמידים.

קונסואלה: האם יש דרך יותר טובה לחלוק כבוד למשפחות שכולות וליקריהן מאשר הודעה של גיבור מלחמה שהחליט לרוץ לפוליטיקה? אל תענה לי. ברור שלא. הוויכוח הסתיים. עכשיו תאסוף את עצמך ותתכונן. זהו יום גדול עבורנו.

הנסיך: מעולם לא הייתי בטקס זיכרון.

אנטואן: לא הפסדת יותר מדי. ראית אחד ראית את כולם.

הנסיך: אז למה ממשיכים לעשות אותם?

אנטואן: זה מין הרגל כזה וגם אין כל כך אלטרנטיבות. אתה חושב שיש דרך אחרת לחלוק כבוד למתים?

הנסיך: אני יכול לחשוב על מיליון דרכים אחרות.

אנטואן: למשל?

הנסיך: אני יודע? אפשר להשליך צדפים לים. לשתול עץ ולהגיד כמה מילים.

אנטואן (צוחק) מעניין אבל אני לא בטוח שזה יעבוד.

המנהל: אנטואן! אנטואן! בואו על ידי שמרתי לכם שני מקומות במרכז השורה הראשונה, ליד כל המשפחות השכולות.

קונסואלה: תודה רבה אדוני המנהל, זה מאוד אדיב מצדך.

המנהל: שטויות! הכבוד כולו שלי ושל תלמידי בית הספר. לא כל שנה אנחנו זוכים לארח ביום הזכרון את אחד מבוגרנו שהוא במקרה גם גיבור מלחמה.

קונסואלה: ואת רעייתו.

המנהל: ואת רעייתו.

אנטואן: זה מאוד מחמיא אדוני המנהל אבל אני לא בטוח שהייתי קורא לעצמי גיבור מלחמה.

קונסואלה: כזה אנטואן שלי, תמיד מצטנע. גיבור לעולם לא אומר על עצמו שהוא גיבור.

המנהל: מזל שיש לך אישה שדואגת לך אנטואן, בלעדיה לא היית מוצא את הידיים והרגליים.

אנטואן: אני מניח שאתה צודק.

המנהל: אני חייב לשאול אותך משהו.

אנטואן: בבקשה.

המנהל: השמועות שהגיעו לאוזניי נכונות?

אנטואן: אילו שמועות?

המנהל:אתה חושב לרוץ לראשות הממשלה מטעם מפלגת המרכז?

אנטואן: אני לא… לא בטוח ש…

קונסואלה: מה שאנטואן מנסה להגיד אדוני המנהל שגם אם השמועות היו נכונות בוודאי שהיינו שומרים עליהן בסוד עד לתאריך ההכרזה.

המנהל: כמובן כמובן.

קונסואלה: אני כן יכולה להגיד מבלי לאשר או להכחיש שבעיניי ובעיני רבים, אנטואן הוא האיש הנכון להנהיג את המדינה בעת הזאת.

המנהל: אני מסכים איתך לחלוטין. את הקול שלי קיבלת!

קונסואלה: אתה רואה? קול אחד כבר יש לך וזה עוד לפני שהספקת להודיע שאתה רץ.

המנהל: נראה לי שהגיע הזמן להתיישב. הטקס עומד להתחיל.

תלמיד: הקהל מתבקש לקום.

(מחכים כמה רגעים, קונסואלה, אנטואן והמנהל מתלחשים)

אנטואן: נראה לי שיש עוד קצת זמן עד לצפירה.

קונסואלה: עדיף לעמוד כמה דקות לפני.

המנהל: עוד שנייה זה מתחיל.
(שתיקה. הצפירה עדיין לא החלה)

אנטואן: ב-11?

המנהל: אחת עשרה ודקה שתיים, משהו כזה.

(מחכים. הצפירה עדיין לא החלה)

אנטואן: לא ב-11?

המנהל: הם תמיד מתחילים דקה 2 אחרי כדי לאפס את כולם.

קונסואלה: שששש.

(מחכים. הצפירה עדיין לא החלה)

אנטואן: בוודאות זה לא ב-11?

המנהל: אני אומר לך לא הרבה יודעים אבל זה תמיד דקה 2 אח… (הצפירה נשמעת וקוטעת את השיחה)

(במהלך הצפירה הנסיך עושה לאנטואן פרצופים והוא מגחך, קונסואלה נוזפת בו במבטה. הצפירה מסתיימת)

תלמיד: יזכור.
יזכור ישראל
וישתדל לא לשכוח,
גם אם עברו כבר שנים,
ונגמר לו הכוח
להנציח בנים שנפלו מזמן
לבהות בתמונות
בשחור ולבן
יזכור ישראל,
ויתברך בזרעו
אך ידע שבסוף
עוד יחליפו אותו
כי הוא כבר הלך
הוא לא כאן הוא אינו
והחיים ממשיכים,
גם אחרי מיתתו
ומחר עצמאות
ויש ים אלכוהול,
ונרקוד בטירוף
עד שנשכח וניפול
ומחר לא נזכור
שום גיבור או חלל
ונמשיך בחיים
ונוליד עוד עולל

הקהל מתבקש לשבת.

המנהל:
תודה רבה.
כמדי שנה אנו מציינים בבית הספר את יום הזיכרון. יום הזיכרון הוא יום מיוחד, הוא יום בו אנו מקדישים זמן כדי להוקיר ולחשוב על אלו שהלכו, על אלו שאינם עוד. אני לא רוצה להתרברב אבל גם לבית ספרנו יש בוגרים רבים שנפלו במלחמות השונות. כן כן טובי בנינו, בוגרי המוסד החינוכי הזה, אחד ממוסדות החינוך היוקרתיים ביותר בארץ הקריבו את חייהם עבור החיים של כולנו. הקריבו את חייהם עבור ניצחונם של בני האור על בני החושך. אנו בבית הספר הזה לא נשכח לעולם. כדי לא לשכוח הכנו לכם מצגת מושקעת ביותר עם תמונות של כל הנופלים בוגרי בית הספר שלנו. זוהי אחת המצגות היפות והיקרות ביותר בארץ. שליש מהתקציב השנתי מוקדש ליצירה של מצגת זו אך אנו לא מצטערים על כך. כלל לא. כלל לא. ההנצחה של אותם בוגרים יקרים שווה לנו כל שקל. תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים.

(המצגת מוקרנת, שני תלמידים ניגשים לקדמת הבמה)

תלמידה: בובי בובאיב
תלמיד: בהר
תלמידה: גנשו גנשין
תלמיד: במישור הצפוני
תלמידה: הרשקו הרשקוביץ
תלמיד: מעבר לקווי האויב
תלמידה: זוטי זוטרמון
תלמיד: בתעלה
תלמידה: מנדל מנדלסון
תלמיד: בהרי הדרום
תלמידה: סופי סופקה
תלמיד: בשפלה
תלמידה: קיקי קיקימוקי
תלמיד: לא נודע
תלמידה: שרה שרה
תלמיד: מעבר לקווי האויב

ביחד: אלו הם בוגרינו שנפלו במערכות הכבדות.

המנהל: מרגש, מרגש מאוד (דומע) גם גברים בוכים, מותר לבכות זה בסדר. כל רגש הוא לגיטימי ביום הזה אך בעיקר בכי. זהו יום קצר וכולכם ממהרים הביתה, אני יודע אני יודע. על כן, כדי לסגור את הטקס הייתי שמח להזמין את אחד מבוגרי המוסד המוצלחים ביותר שיצא לי להכיר. משורר, אינטלקטואל, אחד מהטייסים המוכשרים ביותר בארצנו, גיבור מלחמה ששרד בגפו 40 ימים במדבר, אנטואן דה סנט אכזופרי.

(אנטואן מסגל לעצמו דמות דובר משחקית. קונסואלה מעודדת אותו מהקהל לעשות תנועות תיאטרליות. הוא משתדל לאמץ את הערותיה אבל לא מסוגל לכך.)

אנטואן: תודה רבה למנהל. תודה רבה לתלמידים. זוהי זכות גדולה להימצא ביום הזה במוסד בו התחנכתי. במוסד שהנחיל לי את ערכי אהבת העם והמולדת המלווים אותי עד היום. יום הזיכרון הוא יום מיוחד במינו. יום בו אנו מתייחדים עם אלו שנפלו במערכה הכבדה. יום בו אנו חוגגים את קדושת החיים בהנצחה של אלו שאינם. אני לא אוהב לדבר על עצמי ובכל זאת אדבר. כולכם יודעים שלפני כמה שנים ניצלתי בנס מהיתקלות עם מטוסי האויב. שרדתי לאחר 40 ימים במדבר, כמעט ללא אוכל ומים בעודי מטפל בשבוי מלחמה. יש שיגידו שהפגנתי גבורה אדירה. מבחינתי רק דגלתי בערכים שקיבלתי במוסד המכובד הזה. בניגוד אליי רבים מחבריי לא שבו הביתה כדי לספר. לא חזרו ארצה ליקריהם, לא המשיכו לחיות את חייהם בשלווה ובנחת. אני חזרתי. חזרתי כדי לחיות חיים של שגשוג ושלווה. אולם לצערי המציאות הכתה בפני שוב. החיים בארצנו אינם טובים כבעבר. מחירי הדירות הרקיעו שחקים, מחירי המזון עלו, יוצאי צבא לא מקבלים את הזכויות המגיעות להם ואנו מפסידים במלחמה המתמשכת בצפון אפריקה. לכן ודווקא ביום זה ודווקא על במה זו, אני שמח, עד כמה שניתן להיות שמח ביום הזיכרון, להכריז על השקת הקמפיין שלי לראשות הממשלה מטעם מפלגת המרכז. שאלוהים, אשתי היקרה וחבריי בשמיים יתנו לי את הכוח להיאבק עבור כולנו!

(מחיאות כפיים סוערות)

תלמיד: תם הטקס.

המנהל: היית נהדר אנטואן! נהדר! להודיע על ריצה לראשות הממשלה דווקא ביום הזיכרון. איזה רעיון מבריק!

קונסואלה: את הרעיונות הטובים ביותר הוא מקבל מאשתו.

המנהל: בכל מקרה הקול שלי מובטח לך. אל תחשוש, תוביל אותנו אל הניצחון!

(אמא ניגשת אל אנטואן)

אם שכולה: אתה אנטואן דה סנט אכזופרי?

אנטואן: כן גברתי.

אם: אני אמה של רינה.

אנטואן: רינה גברתי?

אם: הנערה שנרצחה ביער לפני שנתיים על ידי בני עוולה.

אנטואן: רינה. כמובן גברתי. שמעתי על המקרה גברתי. אני משתתף בצערך.

אם: מאוד ריגש אותי הנאום שלך.

אנטואן: תודה גברתי.

אם: אני חושבת שראוי שגיבור מלחמה יעמוד בראשות הממשלה.

אנטואן: תודה גברתי. תודה גדולה.

אם:
ביתי הלכה לבד ביער
שה תמים יפה ורך,
ביתי הלכה לבד ביער
אך בן עוולה אותה רצח
אנס אותה, הכה אותה
ואז חתך את הגרון
אצלי אין עצמאות
כל השנה הוא יום הזיכרון
הם כמו חיות,
אני אומרת
נכון, יש כמה טובים
אך בבקשה
אני דורשת
שבממשלתי
שלא ישבו הערבים

אנטואן: אני מבטיח גברתי. אני מבטיח.

תמונה 5

(אנטואן יושב מותש, מתנשף ומיואש על הארץ. הנסיך אנרגטי ושמח. נאסר שוכב על הגב מאחור גוסס לאיטו)

אנטואן: המטוס לא ימריא.

הנסיך: הוא ימריא.

אנטואן: המטוס לא ימריא.

הנסיך: מה איתך אנטואן? זו הפעם הראשונה שאני רואה אותך ככה. קצת חיזוק לבוכנה האינופנטרית, קצת כיוונונים למנוע הדו גלגליסטי, יישור מכני של הכנף ופמפום מאסיבי של האנקשנטור ואנחנו באוויר.

אנטואן: אנחנו לא נמריא.

הנסיך: מה נעשה?

אנטואן: אני צריך לכתוב הספד. כמה מילים אחרונות. אולי בעוד כמה שנים ימצאו את הגופה שלי והפתק יגיע לקונסואלה.

הנסיך: זהו? אתה מוותר? החלטת לכתוב הספד?

אנטואן: לפעמים צריך לראות את הדברים כפי שהם. אנחנו קרובים לטיפת המים האחרונה. כבר חמישה ימים שלא הכנסתי דבר לפה. לא עבר פה אף מטוס בשמיים.

הנסיך: אנטואן! בוודאות יש פתרון. פעם אחת כשהייתי על כו…

אנטואן: עזוב אותי!

הנסיך: אבל אנטואן.

אנטואן: עזוב!

(עוברות כמה שניות ואנטואן מתחיל לייבב. הוא מייבב בהיסטריה ובבהלה, הוא נמרח על הרצפה ויוצא לו קצת ריר מהפה. הוא נראה אומלל ועלוב. רק אחרי כמה שניות ותוך כדי היבבות הוא מתחיל לדבר)

אנטואן: אני לא רוצה למות. לא חייתי חיים מלאים. לא הספקתי לכתוב ספר ולא נולדו לי ילדים. לא קברתי את הורי ולא בכיתי על קברם. לא טיילתי בהרי פרו ובערבות נפאל. לא אמרתי לאשתי מספיק פעמים כמה אני אוהב אותה. לא מגיע לי למות. לא ככה. בטח לא ככה. אני גווע ברעב, אני צמא למים. רק טיפה אחת ממים הייתה עושה אותי למאושר. פעם היית במצב בו טיפת מים אחת הייתה עושה אותך למאושר? יש מיליוני אנשים אומללים בעולם שיכולים לשתות כמה מים שירצו ואני? רק טיפה אחת הייתה עושה אותי למאושר.
הבטיחו לי שאמות אחרת. אמרו לי שבמקרה הכי גרוע המטוס שלי יתרסק, יהיה כאב חד ואז חושך. לא אמרו לי שאמות ככה. לא אמרו לי שאמות צמא ורעב ואומלל עם חול בתחתונים.
ולמה? אני עוד צעיר. יש לי רצונות ותשוקות, שאיפות וחלומות להגשים. כל החיים אמרו שיצא ממני משהו. רופא, עורך דין אולי סופר. עכשיו תראה אותי. חיה פצועה המתבוססת בדמה ומעליה ציפורי טרף שרק מחכים שהיא תמות. חיים שלמים היו לי בידיים. חיים שלמים. ועכשיו? הם נוזלים ממני כמו חול מבין האצבעות.

(אנטואן לוקח כמה רגעים. הוא מתנשף ולאט לאט נרגע. הוא מתיישב על הארץ, פניו נפולות. הנסיך ניגש אליו ומטלטל את פניו בחוזקה)

הנסיך: טוב שאתה מפחד אנטואן. תסתכל עליי תסתכל עליי. (אנטואן מישיר לו מבט) אם כואב לך זה אומר שאתה חי. זה אומר שיש עוד תקווה. אי אפשר לתקן את המטוס? אז תזנח אותו. קח את נאסר ותתחיל ללכת. תלך ותלך ותלך ובסוף תגיע.

אנטואן: אני אמות בדרך.

הנסיך: מה זה משנה אם תמות בדרך או שתמות עכשיו? אתה חייב לנסות. אתה אנטואן דה סנט אכזופרי. אתה אחד הטייסים המוכשרים ביותר בצי. יש לך שושנה שמחכה לך בבית. לך אליה. לך אליה אנטואן! או לפחות תנסה.

(אנטואן מתנשף. הוא קם לאט ומנקה את עצמו מהחול. רק אחרי כמה רגעים הוא מתחיל לדבר)

אנטואן: אני עוד חי. כואב לי ואני עוד חי. יש לי שושנה שמחכה לי בבית. אני אלך אליה. אני אלך אליה עד שאגיע. או לפחות אנסה.

(אנטואן אורז כמה דברים. מסדר את עצמו ומתחיל ללכת. קולו של הנסיך עוצר בעדו)

הנסיך: מה איתו?

אנטואן: עם מי?

הנסיך: עם נאסר, הוא ימות.

אנטואן: הוא כבר שווה למת.

הנסיך: עוד לא! הוא עוד חי! גם עבורו יש עוד תקווה.

אנטואן: אני לא יכול לקחת אותו איתי. בקושי לבד יש לי סיכוי אז איתו? הוא יעכב אותי.

הנסיך: אולי הוא יתאושש?

אנטואן: אם הוא יתאושש זה עוד יותר גרוע. תחשוב על זה, אם אקח אותו איתי אני רק אגרום לו עוד כאב. עדיף שישאר כאן, שימות.

הנסיך: אתה זה שתמיד מדבר על קדושת החיים.

אנטואן: ומה עם קדושת החיים שלי? אם אקח אותו איתי, הוא עוד עלול להרוג אותי כשאני ישן.

הנסיך: אני בטוח שהוא לא יעשה זאת.

אנטואן: הוא כבר ניסה לרצוח אותי בעבר. אתה או נאיבי או אידיוט.

הנסיך: הוא חלש והוא תלוי בך. הוא לא ינסה להרוג את האדם היחיד שיכול להציל אותו.

אנטואן: הוא לא חושב כמוך. הוא אכול שנאה. הוא מטורף. הוא יהרוג אותי ברגע שיוכל וגם אם לא נטל המסע יהרוג אותי במקום. מה שאתה דורש ממני לא הגיוני.

הנסיך: אני בסך הכל דורש ממך את מה שהיית דורש מעצמך.

אנטואן: ואני תמיד דרשתי מעצמי יותר מדי. בוא, הולכים.

הנסיך: אם הוא לא בא אני גם לא בא.

אנטואן: אין לי זמנים למשחקים האלה עכשיו. קדימה, הולכים.

הנסיך: או הוא ואני או אף אחד מאיתנו.

אנטואן: אל תאיים עליי. אני אלך.

הנסיך: אני לא מאיים. אתה מוזמן ללכת. אם הוא נשאר, אז גם אני.

אנטואן: אתה הבטחת שלא תעזוב אותי.

הנסיך: אתה שהחלטת לעזוב.

אנטואן: אתה הבטחת שלא תשאיר אותי לבד.

הנסיך: אתה בוחר להישאר לבד.

אנטואן: אתה מכריח אותי.

הנסיך: אני לא. קח אותו ונלך ביחד.

אנטואן: אני לא מוכן.

הנסיך: בסדר גמור. אם כך להתראות.

אנטואן: להתראות. (אנטואן והנסיך מתבוננים זה בזה ארוכות. אנטואן מסתובב ומתחיל ללכת. אחרי כמה רגעים הוא נעצר ורואים שהוא מתחבט. לבסוף הוא חובט באדמה והולך הישר לנאסר) קום! קום!

נאסר: מי זה שצועק עליי? מלאך המוות? באת לגאול אותי מייסורי?

אנטואן: הלוואי אבל לא. זה אני, אנטואן. קדימה, הולכים.

נאסר: לאן הולכים?

אנטואן: הולכים. אני לא יודע. הולכים לאנשהו.

נאסר: עזוב אותי. אני מעדיף למות. להיקבר בחול.

אנטואן: אתה בטוח? אתה בטוח?! אתה בטוח שאתה רוצה למות ככה? רעב צמא ומסריח עם חול בתחתונים? למות כמו כלב? אין לך שאיפות להגשים? אין לך חלומות? אין לך ילדים שמחכים לך בבית? יש לך חיים שלמים לחיות. קדימה. קום!

נאסר: עזוב אותי. אני רוצה למות ואני רוצה שאתה תמות ביחד איתי.

אנטואן: אז קדימה. בוא. נלך שנינו. נלך יום, יומיים, שלושה ימים, שבוע. נלך עד שניפול ואז תמות. צמא ורעב,עם חול בתחתונים אבל לפחות תזכה לראות אותי מת יחד איתך.

נאסר: ומה יצא לך מזה?

אנטואן: אני לא יודע.

(שתיקה. אנטואן מסתכל על נאסר כמה רגעים ואז מנסה להקים אותו. הוא מועד.)

נאסר: חבל, אני לא יכול ללכת. לא אזכה לראות אותך גוסס ומת ואתה לא תזכה למות עם המצפון נקי.

(אנטואן תופס את נאסר ומרים אותו בסחיבת פצוע)

נאסר: מה אתה עושה?

אנטואן: מציל אותך. קדימה, הולכים.

נאסר: (צוחק) לפחות על סף המוות האדם הלבן נושא את האדם השחור ולא להפך.

אנטואן: אם היה לי סלוטפ הייתי קושר לו את הפה.
(לנסיך) אל תראה כל כך מרוצה.

הנסיך: לא אמרתי כלום.

אנטואן: אתה עוד תהרוג אותי.

הנסיך: אני?

אנטואן: כן כן אתה. אתה או הוא או שניכם ביחד.

(אנטואן והנסיך מתחיל ללכת)

תמונה 6
(תחילת התמונה היא מין קטע מעבר. אנטואן, קונסואלה והנסיך נמצאים אחד ליד השני בתוך המולת כתבים וצלמים)

כתב: אנטואן! אנטואן! מה לגבי המיתון המתקרב?

אנטואן: עלינו להוריד את המיסים ולהעלות את תקציב המדינה.

(אחרי כל תשובה של אנטואן נשמעות קריאות התפעלות)

כתבת: אנטואן! אנטואן! מה הדבר שהכי חשוב לך בתור ראש הממשלה?

אנטואן: זה פשוט. יש ארבעה דברים שהם הכי חשובים לי. 1. לסיים את המלחמה הארורה בצפון אפריקה. 2 3 ו4 הם חינוך, חינוך ועוד פעם חינוך. עתיד ילדינו.

כתב: אנטואן איך תחתור לסיים את המלחמה בצפון אפריקה?

אנטואן: עלינו לאמץ אסטרטגיה של הפעלת כוח והדברות.

כרוז: כותרות הסקר החדש! אנטואן דה סנט אכזופרי ומפלגת המרכז ממריאים בסקרים. המפלגה היא כרגע השנייה בגודלה אחר מפלגת הימין ואנטואן צמוד למקום הראשון באחוזי ההתאמה לראשות הממשלה!

כתבת: אנטואן! אנטואן! מה לגבי הוועדים הגדולים, אתה בעד הפרטתם?

אנטואן: אני חושב שהם לעיתים מתנהגים לא כמצופה אך גם לא הייתי קופץ להפריט אותם. אני מאמין שאפשר להגיע איתם להסכמות בדיאלוג מבוקר.

כתב: אנטואן! אנטואן! נראה שבסוגיית המלחמה אתה מאמץ עמדות של מפלגת הימין ובסוגיות של כלכלה וחברה עמדות של מפלגת השמאל. איך היית מגדיר את עצמך?

אנטואן: מרכז, מרכז ועוד פעם מרכז. האמת תמיד מורכבת ונמצאת באמצע.

כתבת: ומה תגיד לאלו שטוענים שהעמדות שלך הן פופוליסטיות?

אנטואן: אתם יודעים מה אני תמיד אומר?

הכתבים: שמי שטוען שהעמדות המנוגדות לו הן פופוליסטיות הוא בעצמו הפופוליסט הכי גדול. (כולם צוחקים)

כתב: אנטואן מה לגבי ההתנהלות שלך בזמן התרסקות המטוס במדבר? יש שמועות שהרגת במו ידיך את שבוי המלחמה שלקחת?
(ההמולה משתתקת. כולם המומים)

אנטואן: סליחה?

כתב: אני אחזור על השאלה. הגיעה לאוזניי סברה שבניגוד למה שאתה טוען שבוי המלחמה שלקחת לא הוכש על ידי נחש אלא נרצח על ידך.

אנטואן: אין לי זמן להתעסק בסברות בדיוניות. לשאלה הבאה.

כתב: זוהי סברה ששמעתי מגורמים בכירים במשרד הביטחון. היא בהחלט לא בדיונית.

אנטואן: איזה ערוץ אתה? 9? כמה מפתיע, כתב בובה של מפלגת הימין. (כולם צוחקים) לשאלה הבאה.

כתב: אם זו סברה בדיונית מדוע אתה מסרב לענות לי?

אנטואן: לשאלה הבאה!

כתב: אם כך לפרסם שאין תגובה?

אנטואן: סיפרתי את הסיפור שלי אין ספור פעמים. אתה מוזמן לקרוא את הספר שכתבתי "אנטואן דה סנט אכזופרי 40 ימים במדבר" בעצם כולכם מוזמנים לקרוא. בנוסף גם התראיינתי בעניין על כל במה אפשרית. ובכל זאת אענה לך. לאחר התרסקות המטוס מצאתי טייס של כוחות האויב בשם נאסר. דאגתי לטפל בו ולדאוג לכל צרכיו. לאחר שלא הצלחתי לתקן את המטוס נשאתי אותו במשך 6 ימים על גבי. ביום השישי למסע באמצע הלילה הוא כנראה הוכש על ידי נחש. לא ראיתי את זה במו עיניי אבל ניתן היה לראות בבירור סימני נשיכה על רגלו השמאלית. יום לאחר מכן כשחשבתי שאמות מצאתי באר מים באמצע המדבר. השתייה מהבאר והבקבוק שמילאתי כצידה לדרך החזיקו אותי עוד 7 ימים כשבסופם הגעתי למקום מבטחים. כל השאר שמועות זדוניות ושקרים.

כתבים: אנטואן! אנטואן!

קונסואלה: תודה לכם. אין עוד שאלות להיום נתראה מחר.

(הכתבים נעלמים קונסואלה ואנטואן נשארים לבד)

קונסואלה: חוצפה כזאת. אני אומרת לך חוצפה כזאת. עומד מולך גיבור מלחמה וזה מה שאתה שואל אותו?

אנטואן: מאיפה הוא המציא את השטות הזאת?

קונסואלה: עומד גיבור מלחמה, פותח את הלב ומעלילים עליו עלילות? אני לא מאמינה שזה מישהו ממשרד הביטחון. יש לאנשי המרכז המון השפעה שם.

אנטואן: מאיפה הוא הגיע להמצאה המטורללת הזאת?

קונסואלה: אנטואן פוליטיקה זו אומנות הלכלוך. מקום של חיות. אנחנו מעל זה. אתה יודע אילו מחשבות מעוותות יש ליועצי אסטרטגיה פוליטיים? אחד מהם בוודאי חשב להמציא איזה סיפור עסיסי. הוא חשב על משהו זדוני ושלח אלייך כתב בובה. זה הכל. אתה לא צריך להתרגש מכל שטות.

אנטואן: מאיפה הוא הגיע לדבר הזה?

קונסואלה: אנטואן, אנטואן, תסתכל עליי. תסתכל עליי אהובי. הכל בסדר. הכל בסדר. אני מבינה שהדברים האלו משפיעים עלייך אבל זוהי הפוליטיקה וזה רק ההתחלה. אנחנו צמודים מאוד למפלגת הימין, ייתכן ועוד מעט נוביל בסקרים. אחרי הבחירות כל זה יהיה מאחורייך. אף אחד לא יעיז להמציא עלילות על ראש ממשלה מכהן. תנשום עמוק. תנשום עמוק.

אנטואן: את יודעת, מעולם לא דיברנו כמו שצריך על התקופה שלי במדבר.

קונסואלה: וגם לא נדבר. די. זה נגמר. מה שהיה היה. מה שהיית צריך לעשות כדי לשרוד עשית. זה כבר לא מעניין. מה שמעניין זה העתיד. זה מה הלאה. מה עושים מכאן. יש ליקום תוכניות גדולות עבורך אנטואן. אל תתקע בעבר.

אנטואן: את צודקת.

קוןנסואלה: יפה. יש לנו כמה שעות לישון ומחר ב5.00 בבוקר אנחנו כבר יוצאים מהבית. אני עייפה. אני הולכת לישון. אל תשאר ער עוד הרבה בסדר אהובי?

(אנטואן מהנהן. קונסואלה הולכת לחדר השינה. אנטואן מסתובב סביב עצמו. יד ימין שלו רועדת. הוא מתיישב)

הנסיך: אתה יכול לדבר איתי על הזמן במדבר אם אתה רוצה.

אנטואן: אני לא מעוניין.

הנסיך: אבל רצית לדבר קודם עם קונסואלה. אז למה שלא תדבר איתי?

אנטואן: כי היא צודקת. המלחמה נגמרה. אנחנו כבר לא שם. אנחנו פה ומה שהיה היה.

הנסיך: אבל לא דיברת עם אף אחד על מה שהיה.

אנטואן: אני גם לא מתכוון לדבר.

הנסיך: המלחמה לא עזבה אותך.

אנטואן: היא עזבה.

הנסיך: מאז שחזרת אתה מתקשה לישון. עין ימין שלך מתכווצת והידיים שלך רועדות כשאתה לחוץ. אתה נכנס לפעמים לחרדה לא מוסברת, אתה מתנשף בכבדות, לא שכבת עם קונסואלה כבר שלושה חודשים. אתה לא מצליח. וכשמישהו אומר לך משהו לא במקום אתה מתנפל עליו כמו מטורף והחזה שלך מתכווץ.

אנטואן: חוכמה גדולה, אתה נמצא איתי 24/7. לכל אדם יש חולשות ופגמים. אני רק בן אדם.

הנסיך: נכון. אתה רק בן אדם. אתה בן אדם שחזר ממלחמה אנטואן והמלחמה לא עזבה אותך. תסתכל סביבך! היא פה! אתה צריך לדבר עם מישהו. אתה צריך ללכת לטיפול.

אנטואן: איך אני אלך לטיפול עכשיו? אתה רוצה שהיריבים הפוליטיים שלי יגמרו עליי? אתה חושב שאני אלך לטיפול ושזה לא ידלוף? אני רואה את כותרות העיתונים "אנטואן דה סנט אכזופרי, מנהיג מפלגת המרכז הולך לטיפול" אתה חושב שזו בדיחה? מה קונסואלה תחשוב עליי אם רק אציע את הרעיון?

הנסיך: כל הרעיון המטופש הזה לרוץ לפוליטיקה היה טעות מהתחלה. היית צריך להקשיב לי.

אנטואן: המדינה הזאת בקרשים. ורק אני יכול לעזור לה הבנת? רק אני!

הנסיך: לא תוכל לעזור לאף אחד אם לא תעזור קודם כל לעצמך.

אנטואן: תפסיק להטיף לי! אני דורש שתפסיק להטי…

(אנטואן קולט במבטו את קונסואלה שנכנסה לחדר)

קונסואלה: אתה בסדר? שמעתי צעקות.

אנטואן: כן יקירתי. בוודאי. אני בסדר. התאמנתי על אחד הנאומים. אולי קצת הגזמתי עם הלהט.

קונסואלה: אנטואן, דיברנו על זה שאתה צריך להתחיל לפתח עמידות. לפוליטיקאי טוב יש עור של פיל.

אנטואן: כמובן. עור של פיל.

קונסואלה: בוא אהובי. בוא איתי למיטה. נלך לישון.

(קונסואלה מושכת אותו אליה)

קונסואלה: הרבה זמן לא…

אנטואן: כן. זה לא שאני אל רוצה זה פשוט ש…

קונסואלה: הלילה אני רוצה שנשכב.

אנטואן: אני לא בטוח שאני יכול.

קונסואלה: אני בטוחה שכן. (היא שולחת יד לאיבר מינו)

אנטואן: קונסואלה אני לא יוד….

קונסואלה: אני מאמינה בך, אני מאמינה בך אנטואן. (רוכנת לנשק אותו בצוואר)

אנטואן: קונסואלה אני מבקש ממך מספיק. אני עייף.

קונסואלה: אתה רוצה להגיד לי שזה לא נעים לך? (דוחפת את ידה עמוק למכנסיו)

אנטואן: קונסואלה די! ביקשתי ממך די! (הוא דוחף אותו הרחק ממנה)

(קונסואלה פגועה ונסערת)

קונסואלה: אנטואן אני אשתך. אתה לא חושק בי?

אנטואן: אני חושק בך, חושק בך מאוד, זו לא את. אני… זה הלחץ, זה חוסר השינה, זה השאלות המטרידות של הכתבים. זו לא את.

קונסואלה: אם הייתי יודעת שזה מה שהכניסה לחיים הציבוריים תביא עימה אני לא יודעת אם הייתי בעד כל הרעיון הזה מלכתחילה.

אנטואן: אני מצטער. אני אוהב אותך קונסואלה. אני מצטער.

קונסואלה: אני הולכת לישון. מחר צריך לקום בחמש בבוקר בבוקר ואני עייפה. אל תטרח לבוא אחריי. אתה מוזמן לישון על הספה אם אתה רוצה.

תמונה 7
( אנטואן מרים על גבו את נאסר. הנסיך צועד על ידו. רוח אכזרית טופחת בפניהם ומביאה עמה סופת חול. אנטואן ממשיך להיאבק ולצעוד נגד כיוון הרוח. מוזיקה חזקה נשמעת ברקע. לאחר כחצי דקה אנטואן נופל ארצה עם נאסר)

אנטואן: אנחנו צועדים כבר שישה ימים. הרוח הקשה של המדבר לא מרפה. אני עייף.

הנסיך: אתה צמא.

אנטואן: אם אשתה עכשיו אסיים את טיפת המים האחרונה. גם הוא צריך לשתות.

הנסיך: מה נעשה?

אנטואן: אני לא יודע. אני לא יודע.
(אנטואן נשכב על הארץ ובוהה בשמיים. משום מקום נאסר שולף בורג חד ומסתער עליו. אנטואן ההמום חוטף מהלומה. נאסר מכה בו בכוחתיו האחרונים ולא מרפה. רק אחרי כמה רגעים אנטואן מצליח להפוך אותו על הארץ להסתער עליו בחזרה. הוא חונק אותו. נאסר מחייך)

אנטואן: אני אהרוג אותך! אני אהרוג אותך!

נאסר: תהרוג.

הנסיך: תפסיק! תפסיק הוא לא נושם תפסיק!

נאסר: תהרוג! קדימה תהרוג!

הנסיך: תפסיק כבר תפסיק!
(הנסיך אוחז בכתפו של אנטואן בחוזקה ומפיל אותו אחורנית, הוא מאבד את אחיזתו בגרון של נאסר. נאסר משתתק)

אנטואן: הוא ניסה לרצוח אותי…

הנסיך: הוא מת?

(אנטואן מתקרב אליו ונצמד לו לריאות)

אנטואן: הוא עדיין נושם. חלש, אבל נושם.

הנסיך: מזל! כמעט הרגת אותו.

אנטואן: אני?! אני כמעט הרגתי אותו? הוא זה שכמעט הרג אותי!

הנסיך: ואתה רצית להרוג אותו?

אנטואן: בוודאי שרציתי להרוג אותו. מזמן רציתי להרוג אותו. הוא שתה לי חצי מהמים, השקעתי בו שעות של טיפולים, סחבתי אותו על הגב שישה ימים באמצע המדבר ואחרי כל זה ככה הוא משיב לי טובה?

הנסיך: מה הייתה האלטרנטיבה? להשאיר אותו שם? לתת לו למות?

אנטואן: כן! הייתי צריך להשאיר אותו שם.

הנסיך: זו העייפות מדברת מגרונך.

אנטואן: לא זו הטיפשות שמדברת מגרונך.

הנסיך: אתה טועה.

אנטואן: אתה אידיוט.

הנסיך: אתה טועה. העייפות מדברת מגרונך.

אנטואן: תפסיק להטיף לי. בבקשה ממך תפסיק להטיף.

הנסיך: חבל לי שאתה לא יכול לראות את האמת.

אנטואן: זה בגללך אתה יודע?

הנסיך: בגללי?

אנטואן: כן כן. בגללך. כל התסבוכת המטופשת הזאת בגללך. אתה התעקשת מההתחלה שאני אטפל בו. אתה התעקשת מההתחלה שאני אפנה לו את הלחי השנייה, ומה יצא לי מזה? כמעט נהרגתי פעמיים ונשארתי בלי מים ומזון.

הנסיך: עשית את המעשה הנכון.

אנטואן: לא לא. לא לא. ממש לא. עשיתי את מה שאתה חושב שהוא המעשה הנכון. פעלתי לפי ההוראות וצו המצפון שלך, לא שלי. ומה יצא לי מזה? כמעט מצאתי את מותי זה מה שיצא לי מזה.

הנסיך: לא הייתה לך ברירה אחרת.

אנטואן: בוודאי שהייתה לי.

הנסיך: עשית את המעשה הנכון.

אנטואן: אתה כמעט הרגת אותי.

הנסיך: אתה עייף. אתה צריך לנוח.

אנטואן: תפסיק להגיד לי מה לעשות! (אנטואן מרים את ידו להכות את הנסיך באגרוף. הנסיך מתכווץ. ברגע האחרון אנטואן עוצר את עצמו ומסתובב. הנסיך קופא במקום. הנחש מגיע לבמה)

הנחש: אנטואן… אנטואן…

אנטואן: מי קורא לי?

הנחש: זה אני אנטואן… זה אני הנחש…

אנטואן: הגעת להרוג אותי?

הנחש: מה פתאום אנטואן… אנחנו חברים…

אנטואן: אני עומד למות.

הנחש: לא בהכרח אנטואן…לא בהכרח…

אנטואן: אני עייף. לא אכלתי קרוב לשבועיים ונשארה לי טיפת מים אחרונה.

הנחש: אולי יש לי פתרון לבעיה שלך אנטואן….

אנטואן: פתרון?

הנחש: כן כן פתרון. פתרון, אנטואן, שנמצא ממש מול העיניים שלך.

אנטואן: נאסר? איך הוא קשר לפתרון שלי?

הנחש: אנטואן… אנטואן… לפעמים המלחמה דורשת אמצעים קיצוניים….

אנטואן: מה עליי לעשות?

הנחש: אנטואן… קודם כל תהרוג אותו…..

אנטואן: להרוג אותו? אני לא מסוגל…..

הנחש: בוודאי שאתה מסוגל אנטואן…. אתה אמרת בעצמך. הבא להורגך, השכם להורגו….

אנטואן: אבל הוא הוא ישן. הוא לא יכול להזיק לי.

הנחש: טוב שהוא ישן… ככה לא יכאב לו. לא ביקשתי שיכאב לו נכון אנטואן? להפך ביקשתי שתשים לכאב שלו סוף….

אנטואן: אבל מה יצא לי מזה? אני יכול פשוט להשאיר אותו כאן והוא ימות מעצמו.

הנחש: רעיון מעניין אנטואן רעיון מעניין…. אבל איך תמשיך בגפך במדבר? לא אכלת כמעט שבועיים ונשארה לך טיפת מים אחרונה…..

אנטואן: אתה רוצה שאני? בחיים לא… אני לא מסוגל…

הנחש: אנטואן… יש לך שושנה שמחכה לך בבית לא אנטואן? הוא כבר סיים את תפקידו על בימת החיים. הנה הוא עומד לנשום את נשמתו האחרונה. שים קץ לסבל שלו אנטואן וגופו יעניק לך חיים חדשים….

אנטואן: וכאשגיע הביתה מה אספר? ששחטתי שבוי מלחמה ואכלתי את בשרו?

הנחש: אנטואן… הם שם בבית לא מסוגלים להבין מהי מלחמה. מבחינתם זהו בסך הכל משחק. שנינו יודעים שהמלחמה היא נוראית ודורשת אמצעים קיצוניים אבל הם לא יכולים להבין את זה. את המעשה הזה נשאיר בסוד. בינך לביני. נגיד שאני הכשתי אותו. לך מעולם לא היה חלק בעניין אנטואן….

אנטואן: ואם אשרוד… איך אספר ששרדתי?

הנחש: תאמר… שמצאת באר פלאית במדבר….

אנטואן: איש לא יאמין לי.

הנחש: אנטואן… אנשים טיפשים יותר ממה שאתה חושב. חוץ מזה לא מדובר בשקר מוחלט. אכן מצאת באר פלאית במדבר…..

אנטואן: אני לא מסוגל…

הנחש: אנטואן… ביחד אנטואן. נעשה את זה ביחד…. (הנחש ניגש מאחורי אנטואן. שניהם מרימים מהארץ את הבורג החד שנאסר החביא. הם מתקרבים לנאסר וחותכים לו את הגרון)

תמונה 8

(אנטואן עומד על יד דוכן נאומים. קונסואלה והנסיך עומדים מצדדיו)

כרוז: סקר חדש! סקר חדש! אנטואן ומפלגת המרכז פותחים פער על מפלגת הימין.

אנטואן: שלום וביטחון, כלכלה וחינוך.

כרוז: יומיים לבחירות! יומיים לבחירות! מפלגת הימין מצמצמת את הפער!

אנטואן: אני מבטיח לקצץ בחצי את המיסים ולהכפיל את תקציב הבריאות!

כרוז: תוצאות המדגם! תוצאות המדגם! מפלגת המרכז מובילה בשני אחוזים על מפלגת הימין!

אנטואן: זה הזמן להגיד תודה! תודה לכל מי שהאמין בדרך שלנו. תודה לכל מי שהחליט לצאת ולהצביע. תודה לכל מי שהאמין שאפשר לשנות את פניה של הארץ הזאת. הניצחון בבחירות היה ההישג הראשון שלנו אבל בהחלט לא האחרון. עכשיו עומדת לנגד עינינו המשימה החשובה מכל. להחזיר את המדינה הזו למסלול התקין!

כרוז: 3 מבזק מיוחד! מבזק מיוחד! פיגועי תופת רצחניים התקיימו בשני ערים במקביל! ראש הממשלה במסר לאומה.

אנטואן: האומה כולה מרכינה את ראשה. האומה כולה משתתפת בצער המשפחות השכולות. אני מבטיח שאנו נמשיך להיאבק בטרור הפוקד את ארצנו. יהיה זכרם של הנרצחים ברוך.

כרוז: מבזק מיוחד! מבזק מיוחד! פיגוע תופת נוסף התבצע בשעות הערב המוקדמות בכיכר הראשית בעיר הבירה. זהו פיגוע הטרור התשיעי בחודש האחרון. עד כה מניין ההרוגים מונה חמישים נפשות ביניהן שבעה ילדים. אזרחים רבים יוצאים לרחוב במחאה על ההתנהלות הרופסת לטענתם של הממשלה.

אם שכולה:
בני הלך לבד ברחוב,
שה תמים ורך,
בני הלך לבד ברחוב
אך בן עוולה אותו רצח,
הוא רק בן 10 הזדעקתי
אך לטרור אין גיל ואין מוסר
לעזרה אליו כרעתי
אך זה היה כבר מאוחר
נחתך בעורק הראשי,
דימם בשקט אל מותו
ארורים יהיו הערבים
אני רוצה את נקמתו
בחרנו במנהיג לוחם
אך התגלה שהוא חלש
הפסק מהטרור להתעלם
כרות ראשו של הנחש

אנטואן: בתקופה האחרונה אנחנו עדים לגל פיגועים רצחני בערינו. אני שומע את הביקורת הציבורית, אני שומע את המשפחות השכולות וליבי כואב יחד איתם. לאחר מחשבה רבה החלטנו לשים לזה סוף. אני מכריז בזאת על תחילת המבצע "ראש הנחש". מהיום, על כל פיגוע שיתרחש בארצנו אנחנו נענה בחיסול ממוקד של אחד ממנהיגי חוליות הטרור בצפון אפריקה. הם יכולים להמשיך להתחבא מאחורי אוכלוסייה אזרחית. אנחנו נירה בכל מקרה. דם החפים מפשע יהיה על ידיהם ולא על ידינו. מעכשיו אויבנו בעולם ילמדו משוואה אחת פשוטה. עין תחת עין ושן תחת שן.

(אנטואן יושב בחדר העבודה. הוא רואה את קונסואלה מאחוריו)

אנטואן: מה את עושה ערה בשעה כזאת?

קונסואלה: מתפוצץ לי הראש. קמתי לקחת כדור.

אנטואן: אמרתי לך שאת חייב ללכת לראות רופא. זה לא משחק קונסואלה.

קונסואלה: אני לא צריכה שום רופא אנטואן. זה הלחץ שגורם לי למיגרנה. אתה חייב לשים לזה סוף. המראות של האוטובוסים השרופים עם הילדים הקטנים, הלוויות קורעות הלב. זה נורא. זה חייב להיפסק.

אנטואן: אני יודע.

קונסואלה: אתה חייב להיכנס בהם אנטואן. להיכנס בהם בכל הכוח!

אנטואן: אי אפשר פשוט לשרוף את צפון אפריקה. זה לא עובד ככה.

קונסאולה: לא אכפת לי איך וכמה ולמה אבל זה חייב להיפסק. התמונות שצצות בכל העיתונים, אי אפשר לשאת את זה יותר אנטואן. אתה חייב לשים לזה סוף.

אנטואן: בסדר קונסואלה. לכי לישון.

קונסואלה: בוא איתי למיטה.

אנטואן: אני לא יכול. יש לי עוד כמה דברים חשובים להספיק.

קונסואלה: כבר שתיים לפנות בוקר אנטואן, אתה עובד קרוב ל-20 שעות ברצף.

אנטואן: מצד אחד את דורשת ממני לשים קץ למראות הזוועה האלה, ומהצד השני את נוזפת בי שאני עובד עד מאוחר?

קונסואלה: אני רק מבקשת שלא תגזים אנטואן. אתה שוחק את עצמך. אם תמשיך ככה עוד כמה חודשים לא ישאר ממך כלום. אני דואגת לך.

אנטואן: אני אהיה בסדר קונסואלה. לילה טוב.

קונסואלה: לילה טוב.

(קונסואלה עוזבת את החדר. אנטואן חוזר לעיסוקיו)

אנטואן: אני מתלבט איפה כדאי למקם את הפגיעה הבאה.

הנסיך: אתה מדבר אליי?

אנטואן: אני צריך את עצתך.

הנסיך: אמרתי לך. אני עוסק בכלכלה ובעשיה אזרחית. במלחמה אני לא יכול לייעץ לך.

אנטואן: לא תהיה שום כלכלה ולא תהיה עשייה אזרחית אם לא נכריע את המלחמה.

הנסיך: אי אפשר להכריע מלחמה. לנסות להכריע מלחמה זה כמו לנסות לכבות שריפה עם מיכל דלק.

אנטואן: חשבתי שאתה לא מבין במלחמה.

הנסיך: לא אמרתי שאני לא מבין במלחמות. אמרתי שאני לא רוצה לייעץ לך.

אנטואן (צוחק) בסדר. אמשיך לבד.

(עוזר נכנס מתנשף לחדרו של אנטואן)

עוזר: אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה!

אנטואן: מה קרה?

עוזר: אני מתנצל שהפרעתי לך בשעת לילה מאוחרת אבל חייבים אותך בבהילות בחדר המצב.

אנטואן: מה קרה?

עוזר: כנראה התבצע פיגוע רצחני נוסף. מחבל מתאבד התפוצץ בנסיעה באוטובוס לילי. כרגע יש חשד לשבעה הרוגים.

(אנטואן והעוזר מגיעים לחדר המצב ההומה. יושבים שם מספר אנשים במדים, את הפיקוד תופס הגנרל)

הגנרל: אלו הפרטים שידועים לנו עד כה. בשעה חצות יצא אוטובוס מלא באזרחים לנסיעה לילית של שבע שעות. על האוטובוס עלה כנראה גם אחמד באשיר, פעיל בשלוחה של דאליית האיסלם הצפון אפריקאית. על פי ההערכות הראשוניות שיש בידינו באשיר נשא עמו מטען נפץ. בשעה אחת ארבעים וחמש לפנות בוקר, נשמע קול פיצוץ עז והאוטובוס החל לעלות באש. אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק מה מניין ההרוגים הסופי, אבל בינתיים ההערכה עומדת על שבעה אזרחים שנספו בפיגוע, ביניהם אישה בחודש החמישי להריונה.

אנטואן: חלאת אדם.

הגנרל: כחלק ממבצע "ראש הנחש" אספנו כמה מטרות אסטרטגיות להפצצה. אנו יכולים לשלוח את המטוסים כבר עכשיו לדרכם כשהיעד יושמד תוך חצי שעה לכל היותר. עד לבוקר כותרות העיתונים יבשרו על הפיגוע אבל גם על פעולת התגמול.

אנטואן: בסדר גמור. בסדר גמור. מי נמצא בקנה?

הגנרל: היעד המרכזי שאנחנו יכולים להציע הוא סייף מג'לה. סגן מפקד כוחות הקרקע של ארגוני הטרור בצפון אפריקה. סייף נמצא על הכוונת שלנו זמן רב ואישרנו באופן וודאי את מיקומו.

אנטואן: אם כך קדימה. בואו נכריז על המתקפה. בואו נחסל אותו.

הגנרל: סייף ישן כרגע בביתו. בנוסף אליו נמצאים בבית אשתו ושלוש בנותיו. אנחנו יכולים לדייק את הטיל כך שיפגע בחדר השינה. זה אומר שהאישה תמות בוודאות יחד איתו. לגבי הבנות אנחנו לא יכולים לתת תשובה ברורה. הערכה היא שיש סיכוי של חמישים אחוזים שהן יהרגו בתקיפה גם כן.

(זו הפעם הראשונה במחזה שאנחנו רואים את הנסיך נסער עד עמקי נשמתו)

הנסיך: אתה לא יכול לעשות את זה! הן נפשות תמימות. הן לא עשו דבר לאף אחד!

אנטואן: אשתו בחרה להתחתן עם רוצח. היא בחרה ביודעין להינשא לאיש כזה והיא צריכה לשאת בתוצאות.

הנסיך: ומה עם הבנות? הן לא בחרו להיוולד לאביהן!

אנטואן: זוהי מלחמה! במלחמה נדרשים אמצעים קיצוניים.

הנסיך: אתה דן אותן למוות! ילדות צעירות עם חלומות ושאיפות ותקוות.

אנטואן: המלחמה היא אכזרית. היא לא משחק.

הנסיך: אתה גודע חיים באיבם. אולי אחת מהן תגדל להיות רופאה, תציל חיים.

אנטואן: על האוטובוס שהתפוצץ היו חפים מפשע! הייתה אישה הרה.

הנסיך: מה תעזור לך פעולת הנקם? היא לא תחזיר לחיים אף אחד.

אנטואן: היא תמנע את הפעולות הבאות.

הנסיך: או שהיא רק תגרור אחריה פעולות נוספות.

אנטואן: עין תחת עין ושן תחת שן.

הנסיך: יביאו לעולם מלא עיוורים.

אנטואן: האיש הזה בן מוות.

הנסיך: ואתה השופט והתליין?

אנטואן: הציבור רוצה במותו.

הנסיך: הציבור צמא דם. אתה מנהיג. אתה צריך להיות שקול.

אנטואן: החלטתי. האיש הזה ימות.

הנסיך: אם תירה אני אלך.
(שתיקה. אנטואן מסתכל על הנסיך ארוכות)

אנטואן: כבר איימת עליי בעבר. אני לא מאמין לך.

הנסיך: הפעם אקיים. המלחמה שינתה אותך אנטואן. אתה לא אותו האדם שהכרתי.

אנטואן: אני בדיוק אותו האדם. רק מפוקח.

הנסיך: אם לטיפשות אתה קורא פיקחות.

אנטואן: אל תעזוב אותי. אני צריך אותך.

הנסיך: תבטל את התקיפה?

אנטואן: לא.

הנסיך: אז אני אלך.

אנטואן: לא תאמר שלום?

הנסיך: שלום אנטואן. מי יתן שניפגש בכוכבים.

אנטואן: שלום.

(הנסיך צועד ועומד על קצה הבמה עם הגב לאנטואן)

הגנרל: אדוני ראש הממשלה! מה אתה מחליט?

אנטואן: אני… אהה אני… אני צריך עוד זמן לחשוב.

הגנרל: עלינו להחליט בהקדם. אם פיגוע התופת יוודע בחוץ לארץ ייתכן שסייף ומנהיגים נוספים ירדו למחתרת.

אנטואן: אני צריך עוד זמן!

הגנרל: אנחנו עובדים כנגד השעון. מהי החלטתך?

(אנטואן נותן בנסיך מבט מתמשך. הנסיך לא מביט בו)

אנטואן: תבצע. תוריד את הפקודה.

הגנרל: כן אדוני!

(הנסיך יוצא מהבמה. קולות פיצוצים עזים נשמעים. אנטואן עולה על דוכן נואמים)

אנטואן: אתמול בלילה התבצע בארצנו פיגוע רצחני. בפיגוע נהרגו שבעה בני אדם ועוד שניים נאבקים כרגע על חייהם בבית החולים. בין הנספים ניתן למנות את נועה, אישה הרה ואם לשלושה ילדים. האויב הרצחני חושב שהוא יוכל לשבור את רוחנו, אבל הוא לא יוכל. כוחנו איתן ורוחנו עזה. אתמול בלילה החלטתי על פעולת תגמול. טייסינו האמיצים נשלחו להפציץ את ביתו של סייף מג'לה, מפקד טרור רצחני של הכוחות הצפון אפריקאים. סייף חוסל. יחד איתו נהרגו גם אשתו ושלוש בנותיו. האחריות על מותן היא שלו ושלו בלבד. הוא החליט לסכן את חייהן ולהתגורר איתן באותו הבית, הדם שלהן נמצא על ידיו ולא על ידנו. מדינות שונות בעולם גינו בתוקף את פעולת החיסול של סייף. אני מתייצב על במה זו להגיד להן בפה מלא: אני בז לכן. יש לנו את הזכות המלאה לשמור על ריבונותנו ולהגן על ארצינו. מי שמאיים לפגוע בנו אנחנו נקדים ונפגע בו. מי יתן ואלוהים ישמור על כולנו ויחזק אותנו במלחמה הארורה.

(מחיאות כפיים סוערות לנאומו של אנטואן. 3 נערות צעירות נכנסות לבמה)

ילדה 1: אני ריאם אל כילאני בת ה-12.

ילדה 2: אני רידאא סיאם בת ה-7.

ילדה 3: אני סוהילא אבו ג'אמע בת ה-3.

כולן: שלושתינו נהרגנו על ידי הפצצות של הכוחות הישראליים ברצועת עזה. גם החיים שלנו נגדעו באיבם. גם לנו היו חלומות ושאיפות. גם אנחנו רצינו לצייר כבשה. גם לנו הייתה שושנה שחיכתה לנו בבית.

(שמות הבנות נלקחו מהאתר של ארגון שוברים שתיקה).

סוף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תחבורה ציבורית

לכבוד הלחות של אוגוסט שלפעמים מגיעה עד ירושלים, הפעם לא יהיו אמרי שפר בשקל על פרשת השבוע, אלא פשוט קובלנה על מר גורלנו באוטובוסים הקטע

קרא עוד »

על ראש השנה – חג שמח!

למרות התדמית החגיגית שלו, של תפוחים בדבש ורימונים ובגדים לבנים, ראש השנה הוא יום (או יומיים) של משפט. ובמשפט בדרך כלל מה שעושים זה מנסים

קרא עוד »

על פרשת כי תבוא בראי הקורונה

השחרור שלי נגזל ממני. זה אולי קטנוני ואגואיסטי להודות בזה, אבל השירות שלי מצה"ל לא זכה לציון ראוי. הוא נבלע בשצף האירועים ההזויים שתקפו אותנו

קרא עוד »

לחצות את הנהר

נדמה לי שהסיבה שנהר הירדן מוזכר כל כך הרבה סביב הכניסה לארץ קשורה בעוצמות שיש בזרימת המים. זו אותה סיבה שבגללה מעמד הר סיני קורה

קרא עוד »

רוצים להשאר מעודכנים?

זה חינם לחלוטין - ואני מבטיח לא לחפור יותר מידי (: