שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מלחמתו של הנסיך הקטן – חלק א'

דמויות ראשיות:
אנטואן – טייס חיל אוויר בעל נפש ביקורתית, וילדית – הסתירה המובנת בין היותו טייס קרב לאדם בעל נפש כזאת היא בגדר "יורים ובוכים". לאנטואן קושי עם הממסד ועם עולם המבוגרים ובכל זאת הוא בחר ממניעים פטריוטים, בעקבות חינוך נוקשה, להתגייס לחיל האוויר בתור טייס קרב. אנטואן נקרע בין הגישה הביקורתית שלו כלפי העולם, לבין הממלכתיות ואהבת המולדת הטבועים בו. אנטואן הוא אדם מאוד חזק ועצמאי אולם קונסואלה היא נקודת החולשה שלו. הוא מאוהב בה באופן כמעט עיוור ומוכן לעשות עבורה כמעט הכל.

הנסיך – בן דמותו של אנטואן, תמצות של התכונות הביקורתיות והילדיות שלו. מסתכל על העולם באופן לא שגרתי.

קונסואלה – אישה חזקה ודומיננטית, משתמשת פעמים רבות במניפולציות רגשיות כדי להשיג את מבוקשה. לעיתים נראות היא בראש מעייניה (ברמה הממשית והמטאפורית גם יחד) והיא בעלת שאיפות פוליטיות ואישיות גדולות.

נאסר – דמות צינית בעלת חוש הומור. נאסר מכיר את תרבות המערב על בוריה וגם אוהב בה חלקים מסוימים, אבל באותה נשימה גם אוהב לזלזל בה.

דמויות משניות:
הסגנית
המנכל
התורם
המנהל
תלמיד
תלמידה
אם שכולה
כתב
כתבת
קריין
עוזר
גנרל
ילדה 1
ילדה 2
ילדה 3

תמונה 1
(הבמה מוצפת בחול, באחוריה מטוס מקולקל. שני גברים נמצאים לפני המטוס, אחד שוכב על יד המטוס ונראה ישן. השני עומד ומנסה לתקן אותו. אנטואן מתקרב לקדמת הבמה.)

אנטואן: מי אני? סרן אנטואן דה סנט אכזופרי. יש יגידו-אחד מטייסי ה-F16 הטובים ביותר בצי. להק האוויר בו השתתפתי היה בדרכו להפצצת יעדים אסטרטגיים בצפון אפריקה. בשם מי? בשם הכוחות המאוחדים. בשם אנשי האור הנלחמים באנשי החושך. התקלות עם מטוס עוין הובילה אותי לבצע נחיתת אונס בלב המדבר. זה נס שנשארתי בחיים. ההוא שם? שישן? אני לא יודע מה שמו. דבר אחד אני יודע, הוא לא משלנו. לובש בגאון את סרבל האויב. מצאתי אותו במרחק קילומטר מהמטוס התקול. אני לא יודע אם גם הוא טייס שמטוסו הופל או שאולי הגיע מכפר סמוך. כשיתעורר אברר את העניין.
אולי יש עוד תקווה, ערכת כלי העבודה המיועדת לתיקון המטוס שרדה בהתרסקות, כך שייתכן שאוכל להחזיר את המטוס למסלול. יתכן שלא. המים שברשותי יספיקו אולי לשבוע וגם אותם עליי לחלוק עם הבחור בסרבל האויב.
לא אתן לו למות מצמא. זוהי אולי דרכו אבל לא דרכי.

(הנסיך הקטן נכנס לבמה חרש ומתקרב לאנטואן)

הנסיך: צייר לי כבשה.

אנטואן: מה?

הנסיך: צייר לי כבשה.

אנטואן: אני הוזה. אלך לנוח.

הנסיך: צייר לי כבשה.

אנטואן: אתה הזייה, אתה לא אמיתי.

(הנסיך זורק מעט חול על אנטואן)

הנסיך: אתה בטוח? צייר לי כבשה!

אנטואן: לפחות היה מבקש יפה.

הנסיך: אדוני! אדוני! תוכל לצייר לי כבשה?

אנטואן: מי אתה?

הנסיך: הנסיך הקטן.

אנטואן: ומה אתה רוצה?

הנסיך: שתצייר לי כבשה.

אנטואן: ואם אצייר תלך? תעזוב אותי לנפשי?

הנסיך: אתה בטוח שאתה רוצה שאלך? המדבר יכול להיות מאוד בודד ומפחיד.

אנטואן: אני בטוח.

הנסיך: אז למה הזית אותי?

אנטואן: אני לא יודע.

הנסיך: אין דבר. צייר לי כבשה.

אנטואן: אצייר כבשה אחת ותלך (מוציא ממחטה ועט מכיסיו, מצייר כבשה ומראה אותה לנסיך).

הנסיך: זוהי כבשה חולה מאוד. צייר לי אחת אחרת.

אנטואן: איזו בדיחה. גם ההזיות שאני הוזה באות אליי בטענות (מצייר אחת חדשה).

הנסיך: (צוחק) אתה רואה שמדובר באיל. יש לו קרנים.

(אנטואן חוזר ומשרבט כבשה חדשה)

אנטואן: הנה! כבשה!

הנסיך: זאת זקנה ולא תאריך ימים. צייר לי כבשה!

אנטואן: מספיק. השתדלתי לעשות את הטוב ביותר. כבר שנים שלא ציירתי דבר ועכשיו אתה רוצה שאצייר כבשה? אתה בסך הכל הזיה, פרי הדמיון של אדם שנאנק תחת השמש הקודחת. לך. לא ביקשתי שתבוא. אני עסוק. (אנטואן חוזר לתקן את המטוס. הנסיך הקטן מרכין את ראשו בעצבות. אחרי כמה שניות אנטואן חוזר אליו ומצייר לו כבשה)

אנטואן: זוהי תיבה. הכבשה שאתה רוצה נמצאת בתוך התיבה.

הנסיך: סוף סוף כיונת לרצוני! (אנטואן המופתע חוזר למלאכת תיקון המטוס). אתה חושב שהיא זקוקה לעשב רב?

אנטואן: סליחה?

הנסיך: לעשב רב. אתה חשוב שהיא זקוקה לעשב רב?

אנטואן: למה אתה שואל?

הנסיך: משום שכוכבי קטן ואין ברשותי מספיק עשב להאכיל כבשה גדולה.

אנטואן: העשב יספיק לה בהחלט.

הנסיך: תודה!

אנטואן: כוכב?

הנסיך: כן?

אנטואן: אמרת שכוכבך קטן. באת מכוכב?

הנסיך: הייתי מספר על כוכבי בשמחה אבל אמרת שאתה עסוק ואני בטח לא רוצה להפריע.

אנטואן: לא התכוונתי לפגוע, סלח לי. לא כל יום אני הוזה ברנש קטן שהגיע מכוכב.

הנסיך: אני לא ברנש קטן. אני נסיך!

אנטואן: קטן…

הנסיך: אבל עדיין נסיך.

אנטואן: והגעת מכוכב?

הנסיך: וודאי. כוכב שנמצא הרחק מכאן.

אנטואן: אולי אני לא הוזה ובאמת פגשתי בחייזר?

הנסיך: (צוחק). אני לא חייזר. אני נסיך. הנסיך הקטן. מאיפה אתה באת?

אנטואן: אני? נפלתי מהשמים.

הנסיך: גם אתה?

אנטואן: (צוחק) לא כמוך. נפלתי עם המטוס שלי מהשמיים.

הנסיך: ולאן טסת?

אנטואן: הייתי בדרכי להפציץ יעדים אסטרטגיים בקצה המדבר, עד שנתקלתי במטוס עוין ונפלתי לארץ.

הנסיך: אם כך, אתה טייס קרב!

אנטואן: אכן!

הנסיך: אני לא אוהב טייסי קרב. אין לי דבר נגד טייסים, אבל אני מתנגד נחרצות לקרבות. בשהותי הקצרה בכדור הארץ פגשתי לראשונה ב"מלחמה". "מלחמה" אני לא מצליח להבין מה אתם מוצאים בה. המלחמה אכזרית ונוראה, היא לא מתאימה לכם בני האדם. חבל שאתה לא סתם טייס, סתם טייס עדיף בעיני על טייס קרב.

אנטואן: המלחמה אכן נוראה אך אף אחד שאני מכיר לא רודף אחריה, אם כבר היא זו שרודפת אחרינו. גם אם תעצום את העיניים ותאטום את האזניים המלחמה תמשיך להתקיים. אל תסתנוור מאנשים שמתעלמים ממלחמות, הם אותם אנשים שלא מצליחים למנוע מהן להתקיים.

הנסיך: נסכים שלא להסכים. היה לנו מאוד משעמם אם היינו חושבים את אותו הדבר כל הזמן אתה לא חושב?

אנטואן (צוחק): אני מניח שאתה צודק. (אנטואן מנסה לחזור למלאכת תיקון המטוס הנסיך עוצר בעדו)

הנסיך: תגיד, אתה מתגעגע?

אנטואן: למה?

הנסיך: למה שהשארת מאחור.

אנטואן: כן. אני מתגעגע.

הנסיך: לא התכוונתי להעציב אותך.

אנטואן: זה בסדר.

הנסיך: גם אני מתגעגע. בבית מחכה לי שושנה.

אנטואן: שושנה?

הנסיך: כן שושנה, אדמונית ויפה ודוקרת, השושנה שלי תמיד אומרת לי מה לעשות. אני אוהב אותה מאוד.

אנטואן: (צוחק) אם כך גם אני השארתי שושנה יפה מאחור. גם השושנה שלי תמיד אומרת לי מה לעשות.

הנסיך: באמת? ואני חשבתי שהשושנה שלי יחידה בעולם.

אנטואן: אל תדאג, אני בטוח שהשושנות שלנו שונות מאוד זו מזו. אך גם קצת דומות.

הנסיך: אני לא בטוח שהבנתי.

אנטואן: השמש תשקע בקרוב. אני מצטער אך עליי לחזור לעבודה.

הנסיך: חכה! אולי תצפה איתי בשקיעה?

אנטואן: המים שברשותי אוזלים ועליי לנצל כל דקה פנויה לתיקון המטוס.

הנסיך: רק לשקיעה. תישאר איתי רק לשקיעה. שקיעות הן הדבר היפה ביותר בעולם. אתה לא חושב?

אנטואן: אני מודה שמעולם לא הקדשתי יותר מדי מחשבה לשקיעה.

הנסיך: חבל.

(שניהם מתיישבים על החול ומסתכלים בשמיים, השמש מתחילה לשקוע)

הנסיך: אתה יודע? הכוכב שלי כל כך קטן שפעם אחת חזיתי ב44 שקיעות באותו היום.

אנטואן: 44 שקיעות ביום אחד? זה בהחלט מרשים. ספר לי עוד על הכוכב ממנו באת.

הנסיך: מה יש לספר?

אנטואן: אמרת שיש לך שושנה. מה עוד?

הנסיך: שלושה הרי געש. אחד פעיל ושניים לא. וגם עצי באובב שצריך לנכש לפני שהם גדלים פרא. וכמו שאמרת, שושנה יפה ואדמונית. שושנה שתמיד אומרת לי מה לעשות. אני מתגעגע אליה מאוד. אולי לא הייתי צריך לעזוב.

אנטואן: למה עזבת?

הנסיך: רציתי לראות את העולם, העולם יפה לא?

אנטואן: העולם באמת יפה. אתה בחור חכם יחסית לנסיך קטן אתה יודע?

הנסיך: לעולם אל תזלזל בחוכמתם של אנשים קטנים. תזכור שאת העולם רואים הרבה יותר טוב מלמטה.

אנטואן: אשתדל לזכור. אני אמות פה נכון? זו הסיבה שהזיתי אותך. כדי שלא אמות לבד.

הנסיך: אולי. ואם תמות מה יקרה?

אנטואן: אני לא יודע מה מחכה לי לאחר המוות. אני כן יודע שלא חייתי חיים מספקים.

הנסיך: וחיכית למפגש עם נסיך קטן כדי להצטער על חיים בלתי מספקים?

אנטואן: (צוחק) אכן. משונה היא דרכם של המבוגרים.

(הבחור מאחור ממלמל)

נאסר: מים… מים…

הנסיך: מה הוא אומר?

אנטואן: הוא מדבר בשפתי!
(אנטואן אומר בפליאה)

הנסיך: אבל מה הוא אומר?

אנטואן: מים. הוא אומר מים (אנטואן רץ אל נאסר אוחז בראשו ומשקה אותו במים. נאסר שותה ונרדם).

הנסיך: הוא נרדם?

אנטואן: אך עדיין עם דופק. הוא נושם.

הנסיך: הוא בוודאי יקום מחר.

אנטואן: אני מקווה שאתה צודק.

הנסיך: (מפהק) כיף לו שהוא מצליח לישון. אני לא נרדמתי כבר הרבה מאוד זמן.

אנטואן: אתה מוזמן לישון עליי.

הנסיך: באמת? לא אכפת לך שארדם לך על הברכיים?

אנטואן: (צוחק) למה שיהיה לי אכפת?

הנסיך: בשנה האחרונה פגשתי בבני אדם רבים שלא היו שמחים שיצור קטן ובלתי מוכר ישן להם על הברכיים. הם לא יודעים מה הם מפסידים.

אנטואן: כן. הם בהחלט לא יודעים מה הם מפסידים.

תמונה 2

(הנסיך ואנטואן לבושים בבגדים מחויטים. הנסיך לא עונה עניבה, אנטואן מנסה לענוד אחת, אך ללא הצלחה. נראה שהוא סובל מניסיונות קשירת העניבה, אך כהרגלו הוא גם לא מתלונן.)

אנטואן: (מדבר לעצמו) עושים בית לציפור, לוקחים את הענף ומשחילים אותו לתוך הקן. בדיוק.

הנסיך: עדיין לא הבנתי למה אתה צריך ללבוש חליפה.

אנטואן: (צוחק) זו פגישה חשובה. לא כל יום הוועד המייצג של מפלגת המרכז מזמין אותך למסיבה פרטית.

הנסיך: אתה הרי לא סובל את מפלגת המרכז, אתה חושב שהם אופורטוניסטים חסרי אידאולוגיה.

אנטואן: נכון, נכון ועדיין הם מתונים ולעיתים מקדמים כמה יוזמות חשובות.

הנסיך: מה למשל?

אנטואן: למשל… למשל… עידוד עסקים בינונים וקטנים, פעולות לקידום השלום ותמיכה בחינוך, כל מיני. חוץ מזה, גם אם אני לא מסכים עם הרבה מהדברים שהם עושים, זוהי פגישה חשובה ועליי להגיע לבוש כמו שצריך. אם רק הייתי מצליח לענוד את העניבה הזאת. (אנטואן ממשיך להיאבק בעניבה, בסוף הוא מצליח לענוד אותה אך היא צמודה לצווארו באופן לא נוח)

הנסיך: העניבה חונקת אותך, אתה לא רואה?

אנטואן: (צוחק) רואה, גם רואה, אבל זה קוד הלבוש. ככה מצפים שאגיע.

הנסיך: אני הרבה יותר קליל ומשוחרר בלעדיה. (מסתובב סביב עצמו בתנועות ריקוד חופשיות)

(קונסואלה קוראת לאנטואן מרחוק)

קונסואלה: אנטואן! אנטואן! אתה מזדרז? שלא נאחר!

אנטואן: בוודאי יקירתי, רק מסיים לענוד את העניבה ואני מוכן.

קונסואלה: לבשת את החליפה האפורה?

אנטואן: כן.

קונסואלה: ואת הנעליים המחודדות?

אנטואן: כן.

קונסואלה: ואת העניבה הכחולה?

אנטואן: כן.

הנסיך: הרבה טענות יש לשושנה שלך.

אנטואן: זוהי דרכן של שושנות.

(קונסואלה מגיעה לחדר השינה ולא מבחינה בנסיך. היא מסדרת את העניבה של אנטואן ככה שירגיש בנוח ומתחילה לנקות את שיניו בציפורניה)

קונסואלה: חיוך גדול, אל תפחד. חיוך גדול, תן לי לראות. לא אין לכלוכים. נהדר אתה כמעט מוכן.

אנטואן: את נראית נפלא אשתי היקרה.

קונסואלה: חבל שאנחנו לא מוזמנים כל יום למסיבות של החברה הגבוהה. הייתי מקבלת ממך יותר מחמאות.

אנטואן: אבל כל יום אני אומר לך כמה את יפה.

קונסואלה: אתה חנפן ואי אפשר להאמין למילה שיוצאת לך מהפה. אתה תהיה פוליטיקאי נהדר.

אנטואן: אני לא מתאים לפוליטיקה קונסואלה. מה לי ולסכינאות הזו.

קונסואלה: שטויות. אתה נאה במידה, כריזמטי, רהוט, גיבור מלחמה והכי חשוב יש לך אישה נהדרת. העם מעריץ אותך.

אנטואן: איש לא מעריץ אותי קונסואלה. למה העלת את זה עכשיו?

קונסואלה: גם אם תמצא מולך באר נפט אתה תחשוב שזה שתן של חמור. למה אתה חשוב שנציגי מפלגת המרכז הזמינו אותך למסיבת ראש השנה המפונפנת שלהם?

אנטואן: כדי להתהדר בגיבור מלחמה ברשימת האורחים?

קונסואלה: גם גם אבל לא רק. אני משערת שהם מייעדים לך את תפקיד יו"ר המפלגה בבחירות הכלליות שיתקיימו במאי הקרוב.

אנטואן: איזה שטויות את מדברת.

קונסואלה: באמת? אתה לא רואה את זה אנטואן? המדינה בקרשים. המלחמה בצפון אפריקה נמשכת ללא תכלית. הימין והשמאל מקוטבים מאי פעם ומפלגת המרכז שקמה בקול תרועה רמה מדשדשת בסקרים. אתה זה בדיוק מה שהם צריכים: אנטואן דה סנט אכזופרי!

אנטואן: אני לא מתאים לפוליטיקה.

קונסואלה: בוודאי שאתה מתאים. אתה אולי נאיבי אבל אם תוקף באנשים הנכונים אני בטוחה שתגיע רחוק.

אנטואן: גם אם אני מתאים קונסואלה אני בוודאי לא מעוניין.

קונסואלה: "אני בוודאי לא מעוניין" דיבורים של ילד. ילד מגודל. "לא מעוניין" מישהו שאל אותך אם אתה מעוניין? ומה איתי? מה אם אני מעוניינת?

אנטואן: אז תרוצי את.

קונסואלה: קשקשן. אתה יודע טוב מאוד שאתה האיש הנכון והראוי ביותר. אני מוכנה להקריב את עצמי ולהסתפק בתפקיד האישה שמאחורי האיש.

אנטואן: אך איש לא ביקש ממך להקריב דבר. בוודאי שלא את עצמך.

קונסואלה: ובכל זאת אקריב. כי ככה זה אנטואן, כשהמדינה קוראת לך אתה מתייצב. מוזר שאני זאת שצריכה להגיד את זה לך. אתה צריך לדעת את זה טוב מכולם.

אנטואן: אכן. אם המדינה תקרא לי אתייצב.

קונסואלה: ויש התייצבות אצילית יותר מכניסה לפוליטיקה? אל תענה לי. בוודאי שאין. חוץ מזה אני לא אומרת שהם בוודאות יציעו ואני גם לא אומרת שאתה חייב להסכים ומיד. אני רק מבקשת שתחשוב על זה. בשביל שנינו. בסדר?

אנטואן: זה יעשה אותך שמחה?

קונסואלה: מאוד יקירי.

אנטואן: אם כך אחשוב על זה. אני מבטיח.

קונסואלה: ותגיד משהו על איך אשתך נראית בשמלת ערב מהודרת.

אנטואן: אשתי, גם כשהיא לבושה בשמלת ערב מהודרת וגם כשהיא לא לבושה כלל היא האישה היפה ביותר שאני מכיר.

קונסואלה (צוחקת) חנפן כזה. קדימה תסיים להתארגן ונצא.

(קונסואלה יוצאת מהחדר)

הנסיך: אתה באמת חושב להיכנס לפוליטיקה?

אנטואן: אל תדאג אלו סתם פנטזיות, אף אחד לא יציע לי כלום.

הנסיך: ואם כן?

אנטואן: זה לא יקרה.

הנסיך: ובכל זאת, מה אם כן?

אנטואן: מה אם כן? אני אחשוב על זה.

הנסיך: אתה יודע שהפוליטיקה היא מאורת נחשים אחת גדולה.

אנטואן: (צוחק) ממתי אתה מבין בפוליטיקה?

הנסיך: אני מבין בהרבה מאוד דברים שאתה בכלל לא יודע עליהם.

אנטואן: (צוחק) בסדר.

הנסיך: אני רק אומר, בתור היועץ שלך.

אנטואן: עכשיו אתה היועץ שלי?

הנסיך: בתור היועץ שלך, אני אומר שתצטרך לחשוב על העניין מכל הצדדים. הפוליטיקה יכולה להיות מאוד אכזרית. במידה מסוימת היא דומה מאוד למלחמה – היא קשה ורעה ולא ניתן להאמין בה לאיש. אתה תזכור את עצתי?

אנטואן: אני אזכור.

הנסיך: מבטיח?

אנטואן מבטיח.

(אנטואן קונסואלה והנסיך נכנסים לטרקלין עמוס באנשי החברה הגבוהה. שלושה אנשים ניגשים אליהם. אישה ושני גברים האחד בשנות ה-40 לחייו ואחד בשנות ה-70. הסגנית אישה מחויטת וסמכותית בגיל העמידה, המנכ"ל איש מבוגר ומבולבל, והתורם איש גדול וקולני)

הסגנית: ברוכים הבאים אנטואן ברוכים הבאים.

קונסואלה: ברוכים הנמצאים.

הסגנית: אני סגנית מנכ"ל המפלגה, זהו כבוד המנכ"ל וזה התורם הראשי שלנו.

קונסואלה: כבוד גדול.

(המנכ"ל ממלמל משהו ומתרעם)

קונסואלה: הכל בסדר?

הסגנית: זה פשוט שנהוג לקוד קידה קלה כשפוגשים במנכ"ל.

קונסואלה: סליחה, בוודאי אדוני המנכ"ל בוודאי.

הסגנית: את בוודאי קונסואלה. שמעתי שאת בחורה מיוחדת במינה.

קונסואלה: לא צריך להגזים לא צריך להגזים. רעיה אוהבת זה הכל.

אנטואן: היא יותר מזה, היא כל עולמי.

הסגנית: אנטואן! בכבודו ובעצמו. גיבור המלחמה האכזרית בצפון אפריקה.

אנטואן: אני לא יודע אם הייתי קורא לעצמי גיבור.

(המנכ"ל מושיט את מרפקו לעבר אנטואן מחכה כמה רגעים ואז מלמל משהו בכעס)

אנטואן: הכל בסדר?

סגנית: כשאומרים את המילה גיבור לפני היו"ר נהוג לתת לו מה שנקרא "כיף מרפק". אתה מבין היו"ר בעצמו גיבור מלחמה ו-"כיף המרפק" זו הדרך לחלוק לו כבוד על תרומתו למולדת.

אנטואן: (נבוך) "כיף מרפק"? מחווה קצת תמוהה אתה לא חושב?
(כולם חודלים ממעשיהם משתררת שתיקה – קונסואלה נותנת באנטואן מבט רצחני. הוא משפיל את מבטו מושיט את מרפקו ונותן ליו"ר כיף).

התורם: (מדבר בטלפון וצועק) אהה כן. כן. נו? אז מה הבעיה? אז תקנה עוד! עוד אני אומר לך! עזוב את הסינים הם מסריחים מכסף! איך אפשר לראות משהו בעיניים מלוכסנות (צוחק) נו? וכמה? אז תקנה בדולרים ותמכור ביורו! אני צריך ללמד אותך הכל? בשביל מה אני מחזיק אותך? מה אני לשכת הסעד? (צוחק) אז תחזור לעבודה!

הנסיך: נראה שחוקי המבוגרים לא חלים על כולם.

אנטואן: כנראה.

סגנית: כבר שתיתם משהו? אכלתם?

אנטואן: את האמת שממש לא הספקנ…

קונסואלה: כמובן! כמובן! איזו הכנסת אורחים נהדרת (לוחשת לאנטואן) אתה נורמלי? לא אומרים למארח שלא שתית עדיין או אכלת כלום, מי חינך אותך? חיות?

סגנית: אני שמחה לשמוע. כפי שאתם רואים אנחנו אנשים עסוקים מאוד. למנכ"ל המפלגה יש הרבה על הראש וגם התורם עסוק מבוקר עד ערב בשיחות עבודה.

התורם: (בטלפון) אז תמסור לו שהוא אידיוט!

אנטואן: אנחנו מבינים לגמרי. תודה רבה על ההזמנה, עכשיו נניח לכם לנפשכם.

סגנית: אבל…

קונסואלה: אבל?

סגנית: יש משהו שהיינו רוצים לדבר עליו ב-10 עיניים. אם זה בסדר מבחינתך כמובן.

קונסואלה: יותר מבסדר. בסדר גמור. בעלי הוא איש שיח, אדם שמאמין מאוד בשיחות צפופות בכלל ובשיחות ב-10 עיניים בפרט. יש שיחה ב-10 עיניים? קראי לו! הוא האיש!

סגנית: אני שמחה לשמוע..

(החבורה באה אחריה ומתיישבת. המנכ"ל גורר אותם למשחק כיסאות קל לפיו הוא האחרון שצריך להתיישב כי זו הדרך הנכונה ביותר לחלוק לו כבוד)

סגנית: אני מניחה שהיו לך כל מיני תהיות למה הזמנו אותך לכאן.

אנטואן: את האמת שלי בכלל לא אבל לאשתי (קונסואלה בועטת בו) גם בכלל לא. אין לנו מושג.

סגנית: ובכן זה לא סוד שהמדינה במצב –

התורם: חרא!

סגנית: לא פשוט. נראה שהמלחמה בצפון אפריקה תמשך עוד זמן רב. האבטלה בשיאה, המיתון בפתח ומערכת הבריאות מעולם לא הייתה במצב גרוע יותר. לצערנו גם השמאל הפופוליסטי וגם הימין הפאשיסטי מתחזקים בסקרים בעוד שאנחנו מאבדים מנדט אחר מנדט.

קונסואלה: נורא!

סגנית: בכל זאת אנחנו מפלגת המרכז שחרטה על דגלה את ערכי ה-שוויון.

התורם: והחופש!

סגנית: הדאגה לחלש!

התורם: והחיזוק לחזק.

סגנית: שמירה על החינוך הציבורי,

התורם: והפרטתו,

סגנית: חתירה לשלום עולמי!

התורם: באופן מיליטרסטי הדוק!

סגנית: אנשי הרפורמציה!

התורם: הרפובליקנים ביותר!

סגנית: אנחנו נשבענו לתקן כל חולי שניתן למצוא בחברה. כשהערכים שלנו מסתכמים במילה אחת:

התורם והסגנית: מ-מ-ל-כ-ת-י-ו-ת

אנטואן: זה נשמע נהדר. באמת. אני גם מאוד מעריך את עבודתכם הפרלמנטרית, אבל אני לא מבין – איך זה קשור אליי?

סגנית: כפי שציינתי קודם אנחנו מדממים מנדטים. פרשיות השחיתות שהתגלו דרדרו אותנו בסקרים והמנהיג הנוכחי של המפלגה יצא לגמלאות. המנכ"ל המכובד היה שמח להחליף אותו אבל הוא מבוגר מדי וזה לא לכבודו להיכנס שוב למאבקי הביצה הפוליטית.

התורם: תבין ילד, אנחנו צריכים מועמד. אנחנו צריכים מישהו נאה, כריזמטי, שידע ללחוץ יד חזקה לגברים ולקרוץ לנשים בקהל.

סגנית: מישהו שעבר דבר או שניים בחיים אך הוא עדיין צעיר ומבטיח. מישהו עם אישה כריזמטית ונאה.

התורם: מישהו שידע לחלץ אותנו מהקרשים. שיוציא אותנו מבוץ המלחמה!

אנטואן: המלחמה הזאת בהחלט נוראה.

התורם: אנחנו מדממים שם! מדממים! כל יום שאין שליט מתפקד בצפון אפריקה שוק הנפט העולמי משתולל כמו יו יו! פעם למעלה, פעם למטה, פעם למעלה, פעם למטה. זה משפיע על כל שוק האנרגיה ובכלל על המסחר במניות. אנחנו צריכים מישהו שיידע לשים לזה סוף!

אנטואן: אני מבין אבל אני לא בטוח שאני האיש ה…

סגנית: מי בטוח במשהו בימינו? אלו זמנים שאיש מאיתנו לא מכיר. זמנים קשים, זמנים אפלים, זמנים שהמדינה זקוקה בהם למנהיג שיאחד את השסעים בעם. היא זקוקה לך אנטואן. המדינה קוראת לך, אתה תסכים להיקרא לדגל בשנית?

קונסואלה: תחשוב על זה יקירי. אתה, אחרי כל מה שעברת, אחרי כל התופת שחווינו שנינו, אתה יכול לשמש דוגמה לעם. אתה אדם שניצל בנס. אלוהים הציל אותך מסיבה ברורה מאוד ואתה צריך להגשים את הייעוד שלך. הייעוד שלנו.

(אנטואן קם מכיסאו)

אנטואן: אני לא האיש שאתם זקוקים לו! אני לא האיש המתאים למשימה!

(המנכ"ל ממלמל בכעס)

אנטואן: אדוני המנכ"ל אני מבין שאתה כועס אבל זו זכותי להגיד שאיני מתאים למשהו מסוג….

קונסואלה: אנטואן!

הסגנית: סלח אבל זה פשוט התנהגות בוטה ומגעילה לקום מהכיסא באמצע שיחה מול המנכ"ל מבלי להסתובב סביבו 3 פעמים.

אנטואן: אה…. אני … אני מתנצ.. שכחתי לגמרי.

(אנטואן מסתובב סביב הכיסא ומתיישב. המנכ"ל מתרצה)

סגנית: אני מבינה שאתה חושש. אני מבינה שאתה מודאג. אבל זה חייב להיות אתה. העם הקצין בדעותיו בגלל המלחמה ואנחנו צריכים מישהו שיחזיר אותו לתלם.

התורם: שיהיה פרגמטי! אתה מבין? הכי חשוב שיהיה פרגמטי! להגיד מהפכה ולא לקיים. העם חושב שהוא צריך מהפכה אבל תסלח לי העם מטומטם. מה הוא מבין? אנשים השתגעו לגמרי? מהפכה זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים.

סגנית: רק גיבור מלחמה יוכל להחזיר את המדינה למסלולה. אנחנו נהיה הגב שלך. אנחנו נספק את האידיאולוגיה והפעילים.

התורם: את הלוגיסטיקה והמשאבים.

סגנית: ואתה תייצג אותנו בכבוד. מה אתה אומר אנטואן?

קונסואלה: מה אתה אומר אהובי?

אנטואן (לנסיך) הם רוצים שארוץ.

הנסיך: אמרתי לך. אתה חושב להסכים?

אנטואן: אני לא יודע. מעולם לא רציתי להיות פוליטיקאי, בטח שלא במפלגת המרכז. מצד שני, היעדר אידיאולוגיה מובהקת לעיתים מתבטאת בפרגמטיות מסוימת. פרגמטיות שחשובה למדינה בימים קשים אלו והמדינה קוראת לי. עם הכלים והמשאבים הנכונים שאקבל מהמפלגה, אני אולי אוכל להפסיק את המלחמה הארורה בצפון אפריקה.

הנסיך: ואיך תשים סוף למלחמה?

אנטואן: נגייס משאבים, נקבע יעדים, נדבר עם אויבינו. השלום הוא יעד אמיתי ואפשרי.

הנסיך: אתה יודע שאין רודף שלום גדול ממני אנטואן אבל המלחמה חזקה משנינו גם יחד. המלחמה אכזרית ורצחנית. המלחמה מונעת על ידי כלכלה, ולאום ודת – כוחות שלא תוכל להתנגד אליהם גם אם תרצה. אתה את שלך עשית. נתת מספיק.
(אנטואן חוכך בדעתו כמה רגעים ולבסוף מדבר).

אנטואן: אני נאלץ לסרב.

הסגנית: אבל למה?

אנטואן: אני מצטער, אני באמת מצטער. אני מוחמא מאוד מההצעה אבל אני לא האיש שאתם מחפשים. ראיתי בעמודי העיתון מה הפוליטיקה עושה לגנרלים הבכירים ביותר, איך היא משחיתה כל נפש שנקראת בדרכה. אני נתתי מספיק למולדת שלנו, עכשיו הגיע תורם של אנשים אחרים.

הסגנית: אבל מה עם האחריות שלך כלפי המולדת, כלפי העם?

התורם: זו ממש חוצפה לסרב להצעה שכזאת!

הסגנית: אני ממש מבקשת שתשקול מחד…

אנטואן: אמרתי שלא, אז לא!
(כולם משתתקים. אנטואן משפיל מבט, הוא מתבייש בכעס של עצמו. הוא מסתכל לעבר קונסואלה שנראית נרגשת וכעוסה מאוד)

קונסואלה: אתה רץ!

אנטואן: קונסואלה אני…

קונסואלה: אתה רץ לפוליטיקה אנטואן! שמעת אותי?! אתה רץ!

אנטואן: קונסואלה לא צריך מול כול…

קונסואלה: שישמעו כולם. אתה הלכת ממני מספיק אנטואן. הרחקת עד למדבריות בקצה השני של העולם ועזבת אותי לבד ואני כמו מטומטמת חיכיתי לך בלי משפחה ובלי ילדים. ראיתי את החברות הטובות ביותר שלי מתחתנות ויושבות בצהרי שבת, שותות קוקטייל וצוחקות מהרכילות בעיתון, מבלי לדאוג שהאהוב שלהן ימצא מחר מת בערמה ענקית של חול. למה חיכיתי אנטואן? שאל אותי 'למה?'.

אנטואן: קנסואלה לא צריך ש…

קונסואלה: צריך ועוד איך! שאל אותי 'למה?'.

אנטואן: למה?

קונסואלה: כי אני ידעתי אנטואן. אני ידעתי שיום יבוא ואתה תהיה מישהו. שתהיה משהו. שיום יבוא ואתה תשנה את העולם. זה היעוד שלך אנטואן. זה היעוד שלנו אנטואן ואם אתה הולך מכאן, אלך גם אני.

(שתיקה. אנטואן מסתובב סביב עצמו במעגלים כמתלבט עמוקות וחסר ישע. הוא מסתכל על הנסיך כמחפש תשובה)

אנטואן: לא נותרה לי ברירה.

הנסיך: מי שאוהב אותך באמת אנטואן לא אוהב אותך כי הוא מצפה שתהיה איזה 'משהו'. היית 'משהו' מספיק.

אנטואן: זה היעוד שלי. הם מאמינים בי. הם רוצים שארוץ.

הנסיך: אבל מה אתה רוצה אנטואן?

אנטואן: אנשים מאבדים את פרנסתם, המלחמה לא נפסקת ואתה שואל אותי על עצמי?

הנסיך: יש עוד הרבה אנשים שיוכלו לתקן את המצב.

אנטואן: הם טוענים שלא. קונסואלה טוענת שאני חייב.

הנסיך: אני הזהרתי אותך אנטואן. אתה יורד במדרון חלקלק וכשמתקרבים לאש הנפש עלולה להיכוות.

אנטואן: אם אלך. תעזוב אותי?

הנסיך: איזה מין יועץ אהיה אם אשאיר אותך לבד?

(אנטואן פונה לחבורה המתרגשת. הוא משנה את הבעת פניו, נושם נשימה עמוקה ועונה בקול נחוש)

אנטואן: אני ארוץ. אני ארוץ לפוליטיקה. אני אנהיג את המדינה!

קונסואלה: אנטואן! זה נהדר!

התורם: מעולה!

הסגנית: אני מאושרת אנטואן. אני מאושרת בשביל המדינה!

תמונה 3

(נאסר מחזיק מוט כבד צמוד צמוד לצווארו של אנטואן שמתגונן)

נאסר: תמות! תמות!

אנטואן: אני הצלתי אותך וכך אתה גומל לי?

נאסר: אני אגמור אותך. אתה לא תראה אור יום.

(אנטואן בועט בחוזקה בצלעותיו של נאסר הפצוע, נאסר מתקפל ומתרחק)

אנטואן: כלב. כפוי טובה. אני הושטתי לך את הלחי השנייה.

נאסר: (צוחק) זו השגיאה שלכם אנשי המערב. אני מעולם לא ביקשתי ממך להגיש את הלחי השנייה. "when you need to shoot shoot don't talk".

אנטואן: אני מעדיף לדבר מאשר לירות. זה ההבדל בינינו.

נאסר: כאן הטעות שלך. אתה יורה בדיוק כמוני. רק שאתה חושב שאתה מעדיף לדבר מאשר לירות. (מסתער על אנטואן ונעצר רק כדי להבהיל אותו. נאסר צוחק).

אנטואן: אתה מטורף. אכול שנאה. ברברי. אנחנו לא כמוכם. אנחנו לא רוצחים נשים וילדים. אנחנו לא משרתים מנהיגים חסרי רסן ובושה. אנחנו לא נלחמים מלחמות דת פנאטיות. אנחנו לא אתם.

נאסר: הסיפורים שאתה מספר לעצמך עוזרים לך לישון טוב בלילה זה הכל. זה לא אומר שיש קשר בינם לבין המציאות. (נאנק מכאבים)

אנטואן: אתה פצוע. תן לי לעזור לך.

נאסר: אני לא צריך עזרה (נאנק שוב)

אנטואן: הכבוד שלך יהרוג אותך. תן לי לטפל בך.

נאסר: (צוחק) כל טייס קרב מערבי חושב שהוא אחות רחמנייה קתולית.

אנטואן: כרצונך. אני הצעתי לעזור. אתה זה שסירבת.

(נאסר נשכב על הגב ומתנשף בכבדות)

הנסיך: הכבוד שלו עוד יהרוג אותו.

אנטואן: אתה צודק.

הנסיך: הוא סובל.

אנטואן: אני רואה.

הנסיך: אתה צריך לעזור לו.

אנטואן: הצעתי לעזור לו. הוא סירב.

הנסיך: אתה עדיין צריך לגשת אליו.

אנטואן: וכשאגש מה יקרה? הוא יהלום בי.

הנסיך: המשיח בעצמו ציווה עלינו להגיש את הלחי השנייה.

אנטואן: ואחר כך הוא נצלב על עץ גבוה בכיכר העיר. כואב לי להגיד את זה אבל נאסר צודק. הבא להורגך השכם להורגו.

הנסיך: אם לא תעזור לו הוא ימות.

אנטואן: אני עשיתי את שלי.

הנסיך: אבל הוא בן אדם כמוך.

אנטואן: שמקדש את המוות יותר מהחיים.

הנסיך: הוא נושם אוויר ושותה מים.

אנטואן: הוא יחתוך לי את הגרון ברגע שיוכל.

הנסיך: יש לו שאיפות וחלומות ואנשים שהוא אוהב.

אנטואן: הוא נשבע לפגוע בי ובעמי.

הנסיך: אם לא תעזור לו הוא ימות.

אנטואן: אמרת את זה כבר.

הנסיך: ובכל זאת, לא ניגשת להציע לו עזרה.

(אנטואן מהסס. לבסוף הוא ניגש למטוס ושולף משם חבל. הוא ניגש לנאסר ומתחיל לקשור אותו)

נאסר: מה אתה עושה? לך.

אנטואן: אם תפסיק להתפתל פחות יכאב לך.

נאסר: כלב! לא ביקשתי שתטפל בי. לך!

(אנטואן מסיים לקשור אותו)
אנטואן: ככה יותר טוב.
(מתחיל למרוח את נאסר במשחות ולהעניק לו טיפול רפואי)

אנטואן: זה משכך כאבים חזק מאוד. בקרוב מאוד אתה תרגיש הקלה.

(ככל שהשיחה מתקדמת נאסר מתחיל להיות מסוחרר ולהתנהג תחת השפעת משכך הכאבים)

נאסר: הכל בשביל המצפון שלך הא?
ככה זה אתכם. חוטאים בכל החטאים של העולם ובסוף עושים משהו קטן שימרק לכם את המצפון.

אנטואן: אצלנו נהוג להגיד תודה למי שמציל אותך.

נאסר: (צוחק) ברור לי, אתה מעדיף שאקוד קידה ואגיד תודה להוד רוממותו. (נאסר מאמץ את כל כוחותיו וקד בתיאטרליות) "תודה".

אנטואן: אתה חלש. עדיף שתסתום.

נאסר: (צוחק) בוודאי, אתה מעדיף שאסתום, רק שכחת את "חופש הביטוי" המקודש שלכם, לא?

אנטואן: סיימנו כאן. אתה מוזמן לחזור לנוח.

תודה. תודה לך. תודה שטיפלת בי הוד רוממותו האציל.

אנטואן: אתה יכול להמשיך ללעוג לי.

נאסר (צוחק ואומר בערבית). כל כלב בא יומו.

אנטואן: אתה מוזמן לנסות.

נאסר: אח. כואב לי לצחוק ואתה מצחיק אותי. אתה רואה שאתה אכזר?

(אנטואן מחניק חיוך ואז עוצר בעדו)

נאסר: אתה טייס קרב?

אנטואן: כן. אני טייס.

נאסר: וכל החיים שלך רצית להיות טייס קרב?

אנטואן: לא. לא בדיוק. אני בכלל… מה זה משנה.

נאסר: משנה, משנה מאוד. להרוג אותך כבר לא הצלחתי ומילא אנחנו תקועים באמצע המדבר. לפחות תבדר אותי.

אנטואן: תודה, אבל אני אולי אחות רחמנייה אבל לא ליצן.

נאסר: (צוחק) בוודאי שאתה ליצן, תראה כמה אני צוחק. (אנטואן מחניק חיוך). נו ספר לי. ספר לי "הוד רוממותך האציל", תמיד רצית להיות טייס?

הנסיך: הוא מנסה להתיידד איתך.

(אנטואן חושב כמה רגעים ולבסוף עונה)

אנטואן: את האמת שלא. אני בכלל רציתי להיות סופר או מדען אבל לאבא שלי היה מאוד חשוב שאהיה טייס כמוהו.

נאסר: גם אבא שלך היה טייס?

אנטואן: כן.

נאסר: דור שני לחיל האוויר.

אנטואן: משהו כזה.

נאסר: יפה, יפה מאוד. גם אני טייס, אתה יודע?

אנטואן: באמת?

נאסר: באמת באמת. לכן אני שואל.

אנטואן: תכננתי להיות טייס תובלה, לספק ציוד רפואי לכוחות החיל ברחבי העולם. אבל הצטיינתי בכל המבחנים והתעקשו שאהיה טייס קרב. אחר כך פרצה המלחמה בצפון אפריקה ועכשיו אני פה.
אתה באמת טייס?

נאסר: כן.

אנטואן: אז איך זה שלא ראיתי את שאריות המטוס שלך בשום מקום?

נאסר: זה כי הלכתי עשרות קילומטרים עד שמצאת אותי.

אנטואן: אני מבין.

נאסר: אני הטייס המהיר ביותר בשמיים. הפלתי לפחות עשרה מטוסים של הצי המלכותי.

אנטואן: האנשים שאני הכי אוהב נפלו בהתקלויות אווירית נגד ארגון הטרור הצפון אפריקאי.

נאסר: ואני צדתי אותם אחד אחד.

אנטואן: (לנסיך) תראה מה קורה כשמציעים את הלחי השנייה.

נאסר: מקווה שלא פגעתי ברגשותיו של רוצח מדופלם.

אנטואן: תגיד מה שאתה רוצה. זה לא ישנה את העובדה שבניגוד אליך, אני לא רוצח.

נאסר: אההה זה רק מה שאתה חושב. "אני לא רוצח". אתה רוצח ועוד איך. בדיוק כמוני.

אנטואן: אני לא שפל כמוך. בחיים לא רצחתי ולא ארצח אנשים בדם קר. אני יורה על מטרות אסטרטגיות. פוגע בטרוריסטים ובטרוריסטים בלבד. לא באזרחים חפים מפשע.

נאסר: באמת?

אנטואן: באמת.

נאסר: מעולם לא פגעת באדם חף מפשע?

אנטואן: מעולם.

נאסר: גם לא בטעות?

אנטואן: המטרה הראשונה במעלה של החיל, יותר מהצלחה במשימה, היא חתירה לצמצום מירבי של פגיעה באזרחים.

נאסר: הנה! יצא המרצע מן השק. "צמצום" איזו מילה יפה. "אני אהרוג רק 3 אזרחים לא 10. אני אקטע רק את היד לא אכרות את כל הגוף". נו רק שנינו כאן. לי אתה יכול לספר. אף פעם לא פגעת באדם חף מפשע?

אנטואן: זו הייתה בסך הכל פעולה ש…. (אנטואן עוצר רגע, הוא נראה מבולבל ואז ממשיך). אני לא חייב לך דין וחשבון.

נאסר: בוודאי שאתה חייב לי דין וחשבון. אתה חייב לי ולעמי ולאלוהים. אתה חייב דין וחשבון לתושבים של האדמה הזאת, שאליה פלשתם ובחרתם להתייחס אליה כאל שלכם. כל כובש ורוצח חייב לתת דין וחשבון.

אנטואן: אם לא הייתם מתייחסים לבני עמכם כמו לחיות, אם לא הייתם מביאים את המלחמה לארצנו לא היינו פולשים לאדמתכם.

נאסר: חבל שהאמת שלך לא מתיישבת עם המציאות.

אנטואן: אתה מוזמן לחשוב מה שאתה רוצה.

נאסר: אתם פלשתם לארצנו כי חמדתם את אדמתנו. חמדתם את השטחים הרחבים, את משאבי הטבע. חשבתם שתוכלו להתייחס אלינו כאל נחותים מכם, רציתם לשלוט בנו דרך שליטי בובה. טעיתם. השבנו מלחמה.

אנטואן: אתה שטוף מוח. אתה חי בשקר.

נאסר: אני יכול להגיד את אותו הדבר עלייך.

אנטואן: אני איבדתי את עשרות מחברי על האדמה המקוללת שלכם.

נאסר: ומי אשם בזה? אני? אני אשם במותו של הפולש? לא! הפולש הוא האשם הבלעדי במותו.

אנטואן: אני לא פלשתי לשום מקום.

נאסר: אתה פלשת ועוד איך!

אנטואן: אני חייל. קראו לי לדגל והתייצבתי. התייצבתי כדי להגן על אדמתי.

נאסר: אתם לקחתם את אשתי!

אנטואן: אני לא לקחתי את אשתו של אף אחד.

נאסר: כולכם אותו דבר. במטוסי הענק שלכם וברובי הפלדה שלכם.

אנטואן: אני לא אחראי על כל פשעי המלחמה שבעולם.

(בשלב זה נאסר כבר מסוחרר לחלוטין, הוא מתחיל להירדם).

נאסר: מה רצינו? לשלוט בגורלינו? למוטט שלטון עריץ? יצאנו להפגין וכבר אז שלחתם חיילים לרחובות. הורתם לירות על אזרחים.

אנטואן: לא ירינו.

נאסר: יריתם ועוד איך (מלמל). יריתם ופשעתם, ורצחת וירשתם. את אשתי אתם לקחתם. את אשתי. (נאסר נרדם)

אנטואן: שקרן. שטוף מוח.

הנסיך: מעניין איך קראו לאשתו.

אנטואן: זה מה שמעניין אותך? האיש הזה כמעט הצליח להרוג אותי.

הנסיך: נכון. ועדיין מעניין אותי איך קראו לאשתו.

הנסיך: ואיך קוראים לכל מי שאני שאיבדתי במלחמה? זה לא מעניין אותך?

הנסיך: זה מעניין אותי מאוד. ובאותה נשימה אני עדיין מתעניין בשאלה איך קראו לאשתו.

אנטואן: אל תטיף לי.

הנסיך: אני מטיף?

אנטואן: כן.

הנסיך: סליחה. (הנסיך מוציא פתק מכיסו ומתחיל לכתוב)

אנטואן: מה אתה עושה?

הנסיך: אני כותב תפילה.

אנטואן: תפילה על מי?

הנסיך: על אחיך לנשק ועל אשתו של נאסר.

אנטואן: לא ידעתי שקוראים לו נאסר.

הנסיך: הוא אמר את זה באחד ממילמוליו.

אנטואן: אתה כותב שם את כל השמות?

הנסיך: את כולם. את כולם. חסר לי רק שם אחד.

אנטואן: של מי?

הנסיך: אשתו של נאסר. אני לא רוצה לקרוא לך ככה. יש לה שם. כשהוא יתעורר תוכל לשאול לשמה עבורי?

אנטואן: אתה מוזמן לשאול אותו אתה.

הנסיך: אבל הוא לא שומע אותי.

אנטואן: גם אותי הוא לא שומע.

הנסיך: ועדיין. תוכל לשאול לשמה עבורי?

אנטואן: אולי. נדבר על זה מחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

על השראה, הפרדס ודו קוטביות

אדם סביר, המתיימר לכתוב טור-בלוג חצי אישי וחצי פוליטי היה עושה מטעמים מאירועי השבוע. הפגנות סוערות, אלימות כלפי מוחאים, דיונים סוערים ברשתות החברתיות ואם לא

קרא עוד »

השירה של משה

פרשת דברים היא ציור אחד גדול משוח במילים. אפשר לקרוא משפט, לעצום עיניים ולראות אותו מתרחש היום. למרות התזמון הבעייתי שלה, ערב תשעה באב, תמיד

קרא עוד »

רוצים להשאר מעודכנים?

זה חינם לחלוטין - ואני מבטיח לא לחפור יותר מידי (: