שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

פרשת בלק – על אמונה יהודית ככאוס

לפני שבוע ראיתי איזה סרטון של ערוץ הדברות בפייסבוק. זו היתה תשובה לאיזו תעמולה מסיונרית שפרסם ארגון יהודי משיחי כלשהו. בסרטון נשאו המגישות כתב הגנה על היהדות המסורתית ועל מעמד האישה ביהדות. הן הציגו את היהדות כנושאת בשורת הקדמה בשוויון בין גברים לנשים וכדת שמעלה את האישה על נס. מצד האמת כמובן יש דוגמאות גם לאפליה של נשים בעולם היהודי וגם להעצמה, אבל מה שתפס את תשומת ליבי בסרטון היתה ההוליסטיות שלו. "אין ביהדות דופי", זו היתה ההנחה הסמויה של הסרטון. אין חוסר סדר אין כפל משמעויות, הכל חד וברור. ומי שלא רואה, פשוט עיוור.

והאמת שאין כמו פרשת בלק כדי לסתור את ההנחה הזאת. 

—-

עוד בתחילת הפרשה אחרי שבלק מלך מואב מתחנן לנביא הבינלאומי בלעם, שיבוא לקלל את ישראל שיושבים על גבולו, לא ברור מה רצון האלוהים. בלעם מבקש ללכת. אלוהים עונה לו מצויין תלך, אבל אני מחליט מה תוציא מהפה. בלעם עונה מצויין. אבל מופרע בדרך כשהוא ואתונו נתקלים במלאך האלוהים שנוזף על שהסכים ללכת עם בלק. בלעם מנסה לקלל אבל יוצאות לו ברכות שאפילו גדולי הנביאים לא ברכו בהן את ישראל. 

אחרי הבלבול ההתחלתי, ללכת או לא כמה ואיך, מגיעה סוג של התיישרות בעלילה. ישראל בברכותיו של בלעם נראים בעיני הקורא כ"סגולה מכל העמים". אולם לא עוברים פסוקים אחדים, ומיד "וישב ישראל בשיטים, ויחל העם לזות אל בנות מואב". שוב הסדר משתבש, לפני רגע הם בורכו כפי שלא בורך גוי מעודו, ועכשיו זנות. מגפה בברדק. ואיך נעצרת המגפה? באלימות במלחמת אחים. בפנחס שדקר את נשיא ישראל ואת המדינית.  

פרשת בלק היא חוסר סדר אחד גדול. אין כיוון לסיפור, לא התחלה ולא סוף. לא לגמרי ברור מי הטובים ומי הרעים. התמונה מעורבבת. אמנם בפרשה לא הדת היהודית היא המחוללת את חוסר הסדר, אלא האלוהים עצמו. אבל לעניינינו מדובר בהיינו הך. 

—– 

וחשוב לשים לב. מחולל התבהלה הוא האלוהים. מה היה קורה אם אלוהים היה משנה אפילו משהו קטן בשרשרת ההחלטות? הכל כך נראה היה מקבל צורה אחרת. אולי בלעם לא היה הולך, אולי הקללות שלו היו יוצאות אל אויר העולם אבל לא מתקיימות אולי בני ישראל לא היו זונים? הכל ברצונו של האלוהים, שמתעקש על חוסר הבהירות.

 

וזו לתחושתי הדרך שבה האלוהי מופיע בחיי. פחות דגש על ההרמוניה ועל הסדר ועל הקדמה, ויותר כמשהו לא סדור. לא ארוג עד תום עם חילופי קללות בברכות וברכות בקללות, ושיאים אל מול תהומות.

 

ואני חושב שיש משהו משחרר ומלהיב בהבנה הזאת. משחרר כי במקום לנסות לחפש את ההרמוניה בחיים ואת ההגיון שמפציע מבעד לקרני המציאות, כדאי פשוט להפנים שאין פשר, וששרשרת האירועים היא אקראית. ומלהיב כי התורה ואלוהים מקבלים תפנית בדרך ההסתכלות שלנו עליהם. במקום איזה סט מוסרי ערכי שמצביע על הראוי ועל הנכון, דווקא תמונה פרועה יותר. תמונה שמאפשרת לנו להסתכל על החיים בלי להשפיל מבט ולהתפתל בניסיונות נואשים על מנת להצדיק את עמדתנו התיאולוגית בכל מחיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השירה של משה

פרשת דברים היא ציור אחד גדול משוח במילים. אפשר לקרוא משפט, לעצום עיניים ולראות אותו מתרחש היום. למרות התזמון הבעייתי שלה, ערב תשעה באב, תמיד

קרא עוד »

רוצים להשאר מעודכנים?

זה חינם לחלוטין - ואני מבטיח לא לחפור יותר מידי (: