
אז אני אהוד, אהוד לוסין. "אהוד אהוד אתה כל כך חמוד" – נכתב עליי אבל נעמונת ואילנה זאידמן מתעקשות שאגיד שאני גם קצת חצוף;)
נכון, אתן לא טועות, יהיר מצידי להוציא "ספר" בגיל 22, אבל זה אני. אשכנטוז ירושלמי מליד"ה,
יהיר, חצוף אבל אם שואלים כמה אנשים בעיר,
אני גם מנסה להיות סימפטי ואמפתי. כמה שאני מסוגל!
הסוד הראשון שלי?
כשהייתי צעיר היה לי קשה להירדם לפני השינה. הפתרון של אבא יואל היה פשוט – "תקרא, זה יעייף לך את העיניים" – אז קראתי מה שאבא נתן לי. בהתחלה ספרי ילדים מופלאים ובהמשך ספרי היסטוריה ותנ"ך. לקרוא ולקרוא ולקרוא, ללא הפסקה.
הסוד השני שלי?
למדתי בתיכון שליד האוניברסיטה. כן כן 'ליד"ה' המושמץ. התחנכתי על ברכיהם של ד"ר יואל דיומן, הגברת תמר שגיא, "חרובי", המשורר ליאור שטרנברג, הדס הר לבן, נועה פלג ועוד רבות ורבים וטובים.
אני חייב למורי כמעט הכל והספר הראשון שלי מוקדש בראש ובראשונה להוריי ואחר כך להם, שהיו לי למשענת ובית.
הסוד השלישי שלי הוא שאני "דו קוטבי", מאני דיפרסי על באמת.
אבל על כך, בהזדמנות 😉